הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ב"ל 28339-07-15

23 יוני 2016
לפני:

כב' השופט מוסטפא קאסם
נציגת ציבור (עובדים): גב' יפה קריספל
נציג ציבור (מעסיקים): מר דוד אביבי

התובע
מאור חביב
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל קורגנוף

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד סירין זועבי-בסול

פסק דין

1. התובע (להלן גם: "מר חביב") הוא בעלה של גב' ג'ני חביב, שנפטרה ביום 27.04.14 (להלן: "המנוחה").
מר חביב פנה לנתבע בתביעה לתשלום גמלת תלויים וטען כי המנוחה נפטרה בעקבות אירוע בעבודה שהתרחש ביום 27.04.14.

תביעתו של מר חביב נדחתה על ידי הנתבע, מהנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, וכן משום שלגישת הנתבע פטירתה של המנוחה נבעה ממחלה טבעית.
כנגד החלטה זו של הנתבע, הוגשה התביעה שלפנינו.

רקע:

2. המנוחה ילידת 1978, עבדה במחלקת הנהלת חשבונות בבית המלון חוף-גיא, שהיה בתקופה הרלוונטית בבעלותם של אביה ודודה.

3. ביום 27.4.14 ולקראת סוף יום העבודה, המנוחה התמוטטה במשרד ומשם פונתה לבית חולים פוריה, שם נפטרה.

4. לאחר כחודש וחצי ממועד פטירתה של המנוחה, הגיש התובע לנתבע את התביעה לתשלום קצבת תלויים, שם תיאר את האירוע כדלקמן:
"המנוחה התלוננה על סחרחורת רגעית, התמוטטה במשרד וכל ניסיונות ההחייאה לא עזרו".

5. בעקבות התביעה שהוגשה, התובע יחד עם עובדות נוספות שעבדו עם המנוחה, נחקרו, במהלך חודש יוני 2014, על ידי חוקר מטעם הנתבע.
בעקבות העדויות שנגבו, החליט הנתבע לדחות את התביעה כאמור, מהנימוק שלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי.

6. בעקבות החלטת הנתבע, פנתה עו"ד מיכל נעים, אחותו של התובע, לוועדת התביעות בירושלים בהשגה על ההחלטה לדחות את התביעה.
במכתבה מיום 10.9.14, טענה עו"ד נעים, לראשונה, כי: "המנוחה ג'ני חביב, החליקה ונפלה בעבודה ולאחר מכן לא חשה בטוב התמוטטה ומתה בעבודה ותוך כדי עבודתה " (ההדגשה אינה במקור מ.ק.).
חרף מכתבה הנ"ל של עו"ד נעים, הנתבע לא שינה את עמדתו ולכן הוגשה התביעה נשוא הליך זה.

7. במסגרת כתב התביעה, נטען כי המנוחה נפטרה בעקבות מאמץ חריג שביצעה במהלך עבודתה, ואשר גרם לה ללקות באירוע לבבי שהביא לפטירתה.
עוד נטען בכתב התביעה כי: "מאחר והאירוע ארע במקום עבודתה בזמן העבודה, בהתחשב בעדויות של העובדות אשר עבדו עם התובעת והלחץ בו היתה בגלל שלא הצליחה למצוא סידור לילדיה, לא יכולה להיות מחלוקת כי קיים קשר סיבתי בין המתח החריג בו היתה נתונה המנוחה לבין התאונה".
התובע צירף לכתב התביעה שני תצהירים מטעם חברותיה לעבודה, גב' יעל לוי (להלן: "גב' לוי"), וכן גב' אברמוביץ', מי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת חשבונות ראשית במלון (להלן: "גב' אברמוביץ').

8. בכתב ההגנה מטעמו, הכחיש הנתבע את עצם התרחשותו של אירוע כלשהו במסגרת העבודה, כמו גם התרחשותו של האירוע החריג הנטען.
בנוסף ולחילופין טען הנתבע, כי אין קשר סיבתי בין פטירת המנוחה לבין האירוע הנטען, וכי הפטירה הייתה כתוצאה ממצב תחלואתי, וכי בכל מקרה השפעת האירוע הנטען על הפטירה הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

9. בשים לב למחלוקת העובדתית, התקיימה ביום 17.02.16 ישיבת הוכחות, במהלכה העיד מר חביב בנוסף לעובדות שעבדו עם המנוחה באותו יום והן: גב' לוי וגב' אברמוביץ.
מטעם הנתבע העידה גב' מימון מירב, מי ששימשה במועד הרלוונטי כחשבת שכר במלון (להלן: "גב' מימון").

המסגרת הנורמטיבית

10. לצורך הזכאות לקצבת תלויים, כקבוע בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), נדרשת הוכחתם של שלושה יסודות מצטברים: "היסוד הראשון הוא שלמבוטח אירעה 'פגיעה בעבודה'; היסוד השני הוא תוצאת מותו של המבוטח; היסוד השלישי הוא שהפגיעה בעבודה 'גרמה' למותו, דהיינו - קיום קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין מותו של המבוטח... הגרימה לא צריכה להיות סיבה בלעדית, ודי בכך שהפגיעה בעבודה הייתה גורם מסייע או מחיש למוות " (עב"ל 196/07 רינה שטרסבורג – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.01.08).

בתביעה לקצבת תלויים בכל הנוגע ליסוד הראשון – "פגיעה בעבודה - מדובר בתנאי הראשוני והבסיסי ביותר שעל פיו אירעה למנוח פגיעה בעבודה, כפי הגדרתה בסעיף 79 לחוק, אם בדרך של אירוע תאונתי חד-פעמי, מחלת מקצוע או מיקרוטראומה. הגדרת פגיעה בעבודה לעניין תלויים כמוה כהגדרת פגיעה בעבודה לגבי מבוטח הנפגע בעבודתו" (ראה ספר תאונות עבודה ומחלות מקצוע, ליאור טומשין, גלעד מרקמן, ניר גנאינסקי, עמ' 482).

11. בעניינינו כאמור עומדת להכרעה השאלה, האם אירעה למנוחה "תאונת עבודה" – האם המאמץ שביצעה המנוחה במסגרת עבודתה ביום 27.04.14 הינו בגדר "אירוע חריג", אשר בעקבותיו לקתה באירוע לבבי.

הלכה פסוקה היא, כי על מנת שאירוע לבבי יוכר כתאונת עבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האירוע הלבבי. לשם כך, על המבוטח להוכיח התרחשותו של מאורע אובייקטיבי בעבודתו, אשר היה בגדר אירוע חריג אשר הינו בלתי שגרתי לגביו , באופן סובייקטיבי.
אירוע חריג יכול למצוא את ביטויו בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן (עבל 349/06 בלומשטיין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.10.07; עבל 502/09 משה סידה – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 21.10.10).

ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה שאלה עובדתית בעיקרה (עבל 614/08 יהודה מרקוביץ' – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.7.09). בית הדין בוחן את האירוע מנקודת מבטו הסובייקטיבית של העובד, אך עם זאת, יש צורך בראיות אובייקטיביות על מנת להוכיח קיומו של האירוע, ואין די בעדותו הסובייקטיבית של העובד (עבל 663/08 אהרון זילבר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.2.09). רק לאחר שנקבע כי אכן התרחש אותו "אירוע חריג", יבחן בית הדין את השאלה, האם התקיים קשר סיבתי בין אותו אירוע חריג לבין הופעת האירוע הלבבי.

דיון והכרעה

12. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי חרף הנסיבות המצטערות ולאחר ששקלנו את העדויות והראיות שהוצגו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 27.04.14 אירעה למנוחה " תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק.
כפי שנפרט להלן, לא הוכחה בפנינו, גרסתו של התובע בדבר קיומו של " אירוע חריג" או " לחץ נפשי חריג" או " מאמץ מיוחד" אשר אפיין את עבודת המנוחה ביום האירוע הנטען.

13. עיקר טענות מר חביב בפנינו היו אלו: המסקנה העולה מן העובדות, הינה כי למנוחה ארע, עובר לפטירתה, אירוע חריג, שביטויו במאמץ חריג עקב ביצוע מטלות שהוטלו עליה במסגרת ביצוע עבודתה, כמו גם בלחץ בו הייתה שרויה.
בתמיכה לטענותיו, הפנה מר חביב ל"תצהירי עובדות המלון אשר היו עם התובעת ברגעים האחרונים של חייה, המעידים על הלחץ החריג שהיה באותו זמן במלון ועל כך שהתובעת חרגה ממנהגה וניסתה לחפש מי שיוציא את הילדים מהמסגרות שלהם במקומה" (ראו סעיף 6 לכתב התביעה, וכן תצהירי הן של גב' לוי ושל גב' אברמוביץ').

דא עקא, ששונים היו פני הדברים כפי שהובררו מעיון בהודעות שגבה חוקר המוסד מעדי התביעה, וב יניהם התובע עצמו. התמונה שהצטיירה מאותן ההודעות, כי מהלך העניינים באותו יום – ה- 27.04.14, היה שיגרתי, כך שאיש מהמעורבים, שהינם אובייקטיבים לפרשה, לא ראה בו דבר שחרג מהשגרה האופיינית של עבודת המנוחה. אופי עבודת המנוחה, השגרתי כשלעצמו, לא חרג מהמקובל באותו היום.
נביא להלן חלק מהעדויות שנמסרו לחוקר, שעל תוכנן לא חלקו העדים.

14. בהודעתה בפני חוקר המל"ל מיום 22.06.14 התייחסה גב' לוי לאופי עבודתה של המנוחה שהייתה שגרתית, ואף פחות לחוצה ביחס לימים אחרים, עת נשאלה –
"ש. תארי לי מה אירע ביום עבודתה מהבוקר.
ת. היא באה כרגיל ולא היה כלום לא התלוננה עבדה כרגיל והכל היה שגרתי במשרד ולקראת השעה 13:15 התלוננה על חולשה ושהיא עומדת להתעלף ונתתי לה לשתות מים עם סוכר והיא ביקשה שאקרא לאבא שלה שהוא אחד הבעלים והמנהלים במלון ואני יצאתי לקרוא לו והתקשרתי לבעלה מאור...אמרתי לו שג'ני עומדת להתעלף ושיוציא הילדים מהגן..." (עמ' 1 ש' 13-20 להודעה).

בהמשך נשאלה –
"ש. ביום האירוע במה עסקה ג'ני?
ת. קיבלה גם עובדים ועשתה איתם את התהליך הרגיל ועבדנו כאן במשרד על סידור קלסרים ודו"חות וזהו.
ש. קבלת גם עובדים ביום זה דבר חריג ומאומץ מהרגיל?
ת. זה רגיל ויש ימים שיותר אבל זה רגיל.
ש. מה זה סידור הקלסרים?
ת. עשינו סדר בדוחות כי ג'ני שמה את דוחות הנוכחות בארגזים...והיא עשתה את זה עם מירב ודרורה זה לקחת דוחות ולתייק בקלסרים שזה חלק מהעבודה שלה" (עמ' 2 ש' 11-20 להודעה). ובהמשך,
"ש. ביום האירוע היה לה ויכוח או ריב עם מישהו מהעובדים או שקשור בעבודתה?
ת. לא. כלום היה לה מצב רוח רגיל שום דבר מיוחד (ההדגשות אינן במקור, מ.ק)".

15. גם גב' אברמוביץ', התייחסה בהודעתה לחוקר, שנגבתה אף היא ביום 22.06.14, לעבודת התובעת ביום האירוע וציינה, כי הייתה רגילה ושגרתית ולא חרגה באופייה מימי העבודה שעברו.
גב' אברמוביץ' נשאלה על ידי החוקר:
"ש. תארי לי מה קרה ממש באותו רגע שבו הגיעה ג'ני אושר חביב לעבודתה בתאריך 27.04.14.
ת. הכל היה רגיל ג'ני הגיעה לעבודה כרגיל ועבדה שגרתי כבכל יום היא יושבת ממש מולי מרחק 3-4 מ' וראיתי אותה כל היום תוך כדי עבודתה והכל היה כרגיל אותו היום הבנות עשו סדר בקלסרים שזה קורה פעם בחודשיים שלושה זה לשים...קלסרים שסיימנו לעבוד איתם בקרטונים אבל אני לא שותפה בזה, זה הבנות עשו והכל היה שגרתי וממש בסוף היום בשעה 13:45 היא עמדה ליד הקלסרים ופתאום היא אמרה שהיא מרגישה לא טוב וראו שמשהו לא בסדר ואז התיישבה בכיסא וניגשנו אליה כולנו ושאלנו מה היא מרגישה והבאנו לה מים עם סוכר, אז שאלנו אותה מה היא מרגישה ואז היא אמרה שנעשה לה חשוך, אלא המלים שלה ...(עמ' 1 ש' 14-20 ועמ' 2 ש' 1-7 להודעה).
בהמשך נשאלה גב' אברמוביץ–
"ש. סבלה בעבר ממשהו דומה?
ת. כלום וגם באותו היום לא אמרה כלום חוץ מהשעה 13:45 שאמרה שהיא לא מרגישה טוב.
ש. במהלך השבוע שקדם לאירוע עבדה כרגיל או שביצעה עבודה חריגה ומאומצת מהרגיל?
ת. מ 12.0414 ועד 22.04.14 הייתה בחופש עם הילדים, זו חופשת פסח וחזרה ב – 23.04.14 ועבדה עבודה רגילה ושגרתית.
ש. מי קיבל עובדים בתקופה שג'ני נעדרה?
ת. אחת הבנות כי יש עוד בנות שיודעות לעבוד על המערכת.
ש. דיווחה לך ג'ני על בעיה כלשהי?
ת. אני לא יודעת על כלום.
ש. מתי החלה עבודת סידור הקלסרים שנערכת פעם בכמה חודשים.
ת. זה באותו יום .
ש. כמה זמן אורך הסידור?
ת. זה כמה שעות שהבנות ישבו על זה...
ש. ביום האירוע או במהלך השבוע שקדם לאירוע ניהלה ויכוח או דין ודברים עם גורם כלשהו הקשור בעבודתה?
ת. לא הכל שגרתי" (ראו ע' 3 ש' 1 להודעה).

16. חרף כל האמור לעיל, חל שוני רב וקוטבי למדי בין הגרסה שמסרו עדי התביעה לחוקר המל"ל לבין הגרסה שנמסרה בתצהיריהם בבית הדין.
למותר לציין בהקשר זה, כי בנסיבות מעין אלה, בית הדין מעניק משקל רב יותר לגרסה כפי שנמסרה בהודעה המקורית לחוקר, על פני גרסה מאוחרת. שכן, ניסיון החיים מלמד שגרסה ראשונית היא המשקפת את האירועים כהווייתם (ראו לעניין זה את שנפסק בעב"ל 462/02 נחום אברהם- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 04.02.07; עב"ל 466/06 סעיד בסול – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 06.06.07; עב"ל 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.06.08).
אם כן, כפועל יוצא ובענייננו, הודעות גב' לוי וגב' אברמוביץ' בפני חוקר המל"ל לא תאמו את הגרסה שהציגו בתצהיריהם בכל הנוגע לאופי עבודת המנוחה ומצבה הנפשי באותו יום. במצב דברים זה, בהערכת המהימנות של הראיות, יש ליתן משקל יותר גדול להודעותיהן בפני חוקר המל"ל, לא כל שכן כאשר לא היה בעדותן בפנינו כדי להרשים בכנות או במהימנות שכאלה, שיהא בהן כדי לגבור על הסתירות והתמיהות שעלו בין שתי הגרסאות.
בהקשר זה נוסיף, כי לא מצאנו כל ממש בטענה שכביכול " החקירה של החוקר מטעם הנתבע הייתה מגמתית... " (סעיף 15 לסיכומי התובע).
טענה זו לא הוכחה וטוב היה אילו לא הייתה מועלית כלל, שכן העדים אישרו כאמור את תוכן הודעותיהם.

17. גם הודעתו של התובע בפני החוקר אינה תומכת בקיום אירוע חריג כלשהו בעבודה. אומנם מר חביב העיד כי היה למנוחה "קצת לחץ" (עמ' 1 ש' 7 להודעה), אולם ממכלול גרסתו לא ניתן לומר כי המנוחה ביצעה עבודה חריגה ביחס לימים עברו ו/או שכביכול הייתה לחוצה בגלל הילדים.
בעניין זה, התובע נשאל :
"ש. במהלך השבוע שקדם לאירוע האם חשת במשהו שונה אצל ג'ני?
ת. לא.
ש. היה איזשהו אירוע בבית, בעבודה או משהו אישי?
ת. לא, הכל היה בסדר, לא היה שום דבר חריג.
ש. סבלה ממחלות כלשהן?
ת. לא.
ש. מדוע אתה קושר את האירוע לג'ני לעבודה?
ת. עד עכשיו לא יודעים את סיבת המוות וכל האירוע שקרה לה היה בעבודה ובזמן העבודה שלה ותוך כדי העבודה שלה.
ש. איך חשה ג'ני בבוקר של יום הפטירה?
ת. בסדר גמור לא היה שום דבר חריג.
ש. פרט לי עד כמה שתוכל את תוכן השיחה האחרונה שלך עם ג'ני ז"ל?
ת. שיחה קצרה יחסית של מה קורה, איפה אתה, נשמעה רגיל ושמחה והכל בסדר ושאלה אם אני יכול להוציא הילדים מהגן ואז עניתי שאני מחוץ לעיר וככה הסתיימה השיחה לאחר שנפרדנו לשלום.
ש. נשמעה לך כעוסה או לחוצה?
ת. לא בכלל לא.
ש. התלוננה על כך שצריכה להישאר בעבודה?
ת. לא, שיחה שגרתית" (ראו ע' 1 ש' 17 להודעה) .

על האמור יש להוסיף, כי גרסתו של מר חביב על כך שהיה "קצת לחץ" אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, וזאת משלא נמצא לה כל חיזוק שהוא בגרסאות עדות התביעה שנכחו במקום והיו מעורים בכל הקשור לתהליכי עבודת המנוחה ביום האירוע הנטען. אין חולק כי מר חביב לא נכח במקום עבודת המנוחה בו ביום התרחשות האירוע הנטען, ועל כך העיד בפנינו –

"ש: אם אתה חושב שאשתך עברה אירוע חריג והתמוטטה בגלל הלחץ למה המצאתם את הסיפור שהיא החליקה ונפלה?
עו"ד מיכל פנתה בשמך וכך אמרה.
ת: אני לא הייתי בסיפור, אני לא יודע מה היה שם. לא הייתי במשרד.
יכול להיות שהיא נפלה לפניכן, אין לי מושג, לא ידוע לי על הדבר הזה" (עמ' 4 ש' 24-28 לפרוטוקול).

18. גם העדה מטעם הנתבע גב' מימון, נחקרה ביום 22.06.14 על ידי חוקר המל"ל, היינו כחודשיים לאחר האירוע הנטען.
במסגרת הודעתה לחוקר, העידה גב' מימון אודות אופי עבודת המנוחה, ומתוך דבריה ניכר היה כי עבודתה ביום האירוע התבצעה באופן שגרתי ורגיל, וזאת ללא כל מאמץ שונה וחריג ביחס לימי העבודה האחרים –
"ש. האם עבדת עם ג'ני אושר חביב ז"ל?
ת. כן והרבה, היא עבדה שולחן לידי ושנינו היינו קשורים לנושא העובדים.
ש. ביום האירוע טיפלתם בדוחות?
ת. בבוקר היא עבדה כרגיל בשולחן שלה והכל היה שגרתי לחלוטין ובשעה האחרונה תייקנו דוחות של קלסרים...אני והיא עשינו זאת במשרד והיא עבדה כרגיל לחלוטין והיה נראה שהכל תקין ואז אמרה שהיא צריכה ללכת הביתה כי הגיעה השעה שהיא מסיימת ואז היא אמרה שהיא תתקשר לאימא שלה שתוציא הילדים כי רצתה לעזור לי ושנסיים התיק והיא התקשרה לאימא שלה ואימא שלה לא יכלה ואז לבעלה ואז הוא היה בפגישה וגם לא יכול ואז היא אמרה שהיא נאלצת לסיים והיא הולכת הביתה וזהו אני ניגשתי לשולחן שלי והיא לשלה ואז היא התיישבה על הכיסא הקלידה כמה דברים על המחשב ופתאום אמרה בנות אני אני לא מרגישה טוב ויש לי סחרחורת וכולנו נגשנו אליה... (עמ' 1 ש' 4-20 להודעה).

בהמשך, נשאלה גב' מימון –

"ש. תיוק הדוחות נעשה אחת לכמה זמן?
ת. זה דבר שגרתי אצלה כל הזמן מתייקים היא כל הזמן הייתה אוגרת דוחות ואז מעבירה לקלסרים ואני מיוזמתי הצעתי לעזור לה.
ש. שמת לב אם נחלצה מהתיוק או מהעומסים של התיוק?
ת. ממש לא, לא היה לה עומסי עבודה וגם לא ביום הפטירה זה פשוט חלק מהעבודה שלה ביום יום השגרתי היא חופשי הייתה עוזרת לי ואני לה.
ש. ג'ני הייתה מסוכסכת עם אחד מהעובדים?
ת. ההיפך תמיד עם חיוך ועדינה מאוד ובאותו היום היה לה מצב רוח כי בת דודה שלה חזרה מחופשת לידה יעל לוי שעובדת אתנו.
ש. היה אירוע חריג ביום האירוע או במהלך השבוע שקדם לאירוע מבחינתה של ג'ני?
ת. ממש לא זה פשוט מקרה הזוי היא הייתה רגילה והייתה טיפוס מדהים.
ש. מבחינת עומס בעבודה?
ת. ממש לא, עומס שגרתי ונורמטיבי ההיפך העומס שלי ושלה הוא ב – 2 ו – 3 לחודש"(ראו ע'2 ש'2 להודעה).

על אף שבעדותה בפנינו אישרה גב' מימון את האמור בהודעה לחוקר, היא ניסתה לטעון כי המשימה שהוטלה על המנוחה בו ביום, הייתה משימה בלתי שגרתית, אך ניסיון זה לא התקבל כמשכנע (ראו עמ' 13, 14 15 ו – 16 לפרוטוקול).
יש לזכור, כי גב' מימון נחקרה, כאמור , כחודשיים לאחר האירוע ואילו בפנינו אחרי יותר משנה וחצי מאותו מועד. על כן, ייחסנו משקל רב יותר לגרסתה הראשונה, שנמסרה בטרם דחה הנתבע את התביעה, על פני גרסתה המאוחרת.

19. מעבר לכך שעדותם של כלל העדים לא שימשו כתימוכין לגרסה הנטענת ביחס לקיומו של אירוע חריג ו/או מאמץ חריג ביום הנטען, לא ברור, מדוע בחר התובע לוותר על עדותו של מר זמיר גסר, דודה של המנוחה ומי שעל פי הנטען שימש במועד הרלוונטי כמנכ"ל בית המלון בו עבדה. מטעם מר זמיר, הוגש תצהיר ובו , בין היתר , צוין: " באותו היום ספציפית, 27.04.2014, למחלקת הנה"ח הייתה עבודה חריגה אשר דרשה מג'ני להישאר לסיימה". עדותו של מר זמיר הייתה עשויה לשפוך אור מסוים על ההשתלשלות הנטענת, וחרף כך לא הוזמן מטעם התביעה.
התובע טען בסיכומים שמר זמיר סירב להעיד בבית הדין במחשבה שכביכול התביעה היא כנגדו, טענה שלא נתמכה בראיה כלשהי.
בהקשר זה יש לציין כי מר זמיר הגיש תצהיר מטעם התובע, אך לא הופיע לישיבה, כך שלא ברור מדוע התובע לא עמד על כך שיוזמן למתן עדות באמצעות בית הדין, מה שכאמור היה יכול לשפוך אור על שהתרחש באותו יום.
למותר לציין כי הלכה פסוקה היא שאי הבאת עדים היכולים לאשש גרסתו של צד, מקום בו ניתן להביאם, פועלת לרעתו ( ע"א 641/87 קלוגר נגד החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מו (1) 239).

20. מעבר לכל האמור לעיל, נציין כי גם בגרסאותיהם של העדים שהעידו בבית הדין מצאנו לא מעט סתירות.
למען הסדר הטוב, נביא להלן רק חלק מסתירות אלה:
בעוד שבהודעה לחוקר מסר התובע כי, בערך אחת לשבועיים, המנוחה הייתה מתקשרת אליו ומבקשת שיוציא את הילדים עקב הצורך להמשיך ולעבוד, בעדותו בבית הדין שינה את גרסתו וטען כי אכן היא הייתה מתקשרת ומבקשת שיוציא את הילדים, אך לא אחת לשבועיים אלא "יותר רחוק".
עדותו של התובע, לא מנעה מגב' יעל למסור גרסה שונה ולפיה המנוחה תמיד הייתה מוציאה את הילדים בעצמה וכי: "בחיים לא ביקשה מאף אחד" להוציא את הילדים (ראו ע' 8 ש' 1 לפרוטוקול).
לאחר שגב' יעל הופנתה לגרסתו של התובע, נותרה בעמדתה: "היא תמיד הייתה מוציאה את הילדים". לאחר שגב' יעל נשאלה בעניין זה שוב, ענתה: " אני לא יודעת....".
גם גב' אברמוביץ', מסרה כי התובעת אף פעם לא ביקשה מבעלה להוציא את הילדים (ראו ע' 10 ש' 7 לפרוטוקול).

גב' יעל טענה כי מר זמיר הגיע למחלקה בבוקר, כעס שהמנוחה שמה את החומר בארגזים כשהוא לא מתויק בקלסרים וביקש שתתייק את החומר. עוד טענה גב' יעל, כי מדובר בעבודה של המנוחה, אך לאחר שראו "הבנות" כי המנוחה נכנסת ללחץ להוציא את הילדים הן התנדבו לעזור לה. גב' יעל הוסיפה כי באותו יום הייתה עבודה "חריגה ביותר".
גב' יעל הציגה את מר זמיר כדמות חזקה וכשנשאלה: "מה בוער לתייק באותו יום?" השיבה: "מה שזמיר אומר צריך לעשות" (ראו ע 9 ש' 6 לפרוטוקול).

חרף האמור לעיל, גב' אברמוביץ מסרה גרסה שונה, לפיה מר זמיר הגיע למשרד בנוכחותה וביקש שאת החומר שהיא שמה בתוך הארגז שתתייק בתוך קלסר.
גב' אברמוביץ הוסיפה כי המנוחה יחד עם שתי עובדות החלו לבצע את התיוקים בשעות הבוקר (ראו ע' 11 ש' 4 לפרוטוקול).
גב' אברמוביץ לא הזכירה ולו ברמז כי מר זמיר צעק על התובעת, זאת בניגוד לנטען על ידי ב"כ התובע בסיכומים. כמו כן, גב' אברמוביץ אישרה כי סייעו לתובעת עוד 3 עובדת, יעל, דרורה ומירב וכי כל זה היה בשעות הבוקר.
גרסה זו של גב' אברמוביץ לא מנעה מב"כ התובע לטעון כי: "בדקה התשעים כשהייתה אמורה המנוחה ללכת להוציא את הילדים, הגיעו עם מטלה נוספת מהארכיון ואמרו לה שהיא לא יכולה לצאת" (ראו ע' 2 ש' 23 לפרוטוקול).
לא רק שלא עלה מהעדויות כי מישהו אמר למנוחה כי "לא יכולה לצאת", אין המדובר במשימה שהוטלה בדקה התשעים, אלא עוד בשעות הבוקר.

גב' מימון מסרה בעדותה שהתובעת הייתה יוצאת מהעבודה "מתי שבא לה כי הם הבעלים של המלון" (ראו ע' 14 ש' 4 לפרוטוקול).
בניגוד לגרסתה של גב' אברמוביץ ובניגוד למה שציין ב"כ התובע, גב' מימון ציינה במהלך עדותה כי המשימה הוטלה על המנוחה כשעתיים לפני האירוע.
כשהופנתה גב' מימון, על ידי ב"כ הנתבע , ליתר העדויות, השיבה: " את מדברת על משהו שהיה לפני שנתיים" (ראו ע' 14 ש' 12 לפרוטוקול).
בניגוד לגרסתה של גב' אברמוביץ', גב' מימון מסרה, כי מר זמיר "צעק ושאל מדוע הדפים לא מתויקים בקלסרים והם בתוך קרטונים".
אך בתום עדותה הוסיפה: "ראיתי שהיא רצתה להישאר אך היא לא השיגה אף אחד אז אמרנו לה טוב תלכי ונמשיך מחר" (ראו ע' 15 ש' 25 לפרוטוקול).
מגרסתה זו של גב מימון עולה באופן ברור כי אין המדובר במשימה שהייתה חייבת להתבצע ולהסתיים באותו יום, שכן לטענת גב' מימון, התובעת בסופו של יום אחזה במפתחות הרכב בכדי להוציא את ילדיה, אך התמוטטה, מבלי שעבודת התיוקים הסתיימה.

מהודעתה של גב' אברמוביץ לחוקר עולה כי המנוחה שהתה בחופשת פסח עם ילדיה בתקופה שבין ה- 12.4.14 ועד ל- 22.4.14. בעוד שהאירוע הנטען התרחש ביום 27.4.14, קרי כ- 5 ימים לאחר החזרה מהחופשה (כולל שישי שבת).
מדובר אם כן, בפרק זמן של כמה ימים, לפני האירוע, כך שהטענה שכביכול המנוחה שבה לעבודתה ולפתע הוטלה עליה משימה בדקה התשעים (כנטען בפתח הישיבה מיום 17.2.16) משוללת כל יסוד.

סיכום

21. לנוכח כל האמור לעיל, משלא הוכח בפנינו כל אירוע תאונתי, לא כל שכן אירוע חריג בעבודה, אנו דוחים את התביעה.
משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

22. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום י"ז סיוון תשע"ו, 23/06/2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב'
גב' יפה קריספל
נציגת ציבור (עובדים)

מוסטפא קאסם, שופט

מר דוד אביבי
נציג ציבור (מעסיקים)