הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ק 15877-12-13

לפני:
כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' עליזה הרפז
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נירה עילם

המבקשים
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ עו"ד איריס ורדי ועו"ד אלין זילברשטיין

2. ועד העוזרים המשפטיים הארצי
ע"י ב"כ עו"ד ארנה לין ועו"ד הלפרן-מוסרי
-
המשיבות

  1. הנהלת בתי המשפט
  2. נציבות שירות המדינה

ע"י ב"כ עו"ד דורון יפת מפרקליטות מחוז ת"א

מתייצבת בהליך : לשכת עורכי הדין
ע"י ב"כ עו"ד נעמי לנדאו

פסק דין

1. בהליכים שבפנינו מתבררים שני נושאים הקשורים להעסקתם של העוזרים המשפטיים במערכת בתי המשפט.
האחד – זכאות או העדר זכאות לתשלום על עבודה בשעות נוספות.
השני – סוגיית מילוי מקום .

2. נפרט להלן את ההליכים שהתקיימו בתיקים המאוחדים.

א. ביום 3/11/2013 הגישו המבקשים בקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק 1054-11-13) שעניינה קיומו של משא ומתן קיבוצי.
בהמשך הוגשה בקשת צד מתוקנת ועניינה שאלת קציבת משך העסקתם של העוזרים המשפטיים (להלן – תיק קציבת כהונה) .

ב. ביום 8/12/2013 הוגשה בקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק 15877-12-13) שעניינה שינוי ח ד צדדי של נוהג בעניין מילוי מקום (להלן – תיק מילוי מקום).

ג. ביום 15/1/12014 התקיים דיון ראשון בבקשה.

ד. ביום 9/3/2014 הוגשה בקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק 16387-03-14) שעניינה אי תשלום על שעות נוספ ות שמבצעים עוזרים משפטיים (להלן – תיק שעות נוספות).

ה. ביום 19/3/2014 ניתנה החלטה המורה על איחוד עניינים בתיק מילוי מקום ביחד עם תיק שעות נוספות.

ו. לשכת עורכי הדין הגישה בקשה להצטרף להליכים כ ידידת בית המשפט. בית הדין נעתר לבקשה.

ז. ביום 29/6/2014 הודיעו הצדדים על העברת התיקים לגישור בפני כבוד השופט (בדימוס) פרופ' יצחק זמיר.

ח. במסגרת תיק שעות נוספות ומילוי מקום, התקיים הליך גילוי מסמכים ארוך ומורכב.

ט. ביום 6/10/2014 התקיים דיון הוכחות בשני התיקים. בדיון נחקרו עו"ד טוביאס יו"ר הוועד הארצי ושתי עוזרות משפטיות נוספות. מטעם המדינה העידה גב' מירב ימין יוחנן, מנהלת משאבי אנוש בהנהלת בתי המשפט.

י. ביום 7/12/2014 נשלח מכתבו של מנהל בתי המשפט, שתוכנו יובא בהמשך.

יא. ביום 30/12/2014 הגישה נציגות העובדים "בקשה למתן סעד ארעי וזמני עד להכרעה בסכסוך קיבוצי".

יב. בדיון מיום 7/1/15 נשמעו הבהרות מטעם המדינה כדלקמן:
"מבלי לגרוע במי מטענות המדינה וזכויותיה לרבות עמדת המדינה שהיא לא הפרה את החלטת בית הדין או בית הדין הארצי הנכבד, כמו גם שאין המבקשים כל מעמד באשר לעצם כמו גם לנפקות הודעת מנהל בתי המשפט מיום 7/12/14, המדינה מודיעה כדלקמן:

  1. עוזרים משפטיים הנמצאים במועד זה במערכת, בין במשרת מילוי מקום ובין במשרות תקניות, יוכלו להתמודד על משרות פנויות לחלוטין.
  2. בהתייחס לעוזרים משפטיים שמשרת המילוי מקום שלהם צפויה להסתיים עד 7/2/15, הרי שאלו יוכלו להתמודד לתקופה זו (עד 7/2/15) על משרות פנויות לחלוטין.
  3. תוך מס' ימים יפרסם מכון עוזמ"ת הודעה על משרות פנויות לחלוטין.
  4. משרות מילוי מקום יאויישו במתכונת כפי שנהגה עד כה.
  5. כל עוזר משפטי שיקלט למשרה פנויה לחלוטין או למשרת מילוי מקום, יוחתם על חוזה בצירוף נספח המשקף את המצב המשפטי ובו הוראות כפי שהמדינה תקבע באותו נספח.
  6. למען הסר ספק יובהר כי הודעת מנהל בתי המשפט ביחס למתמחים היא שקליטת מתמחים תהיה בנוסף ולא על חשבון התקן של עוזר משפטי".

יג. ביום 21/1/15 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסעד זמני, לאור הבהרות המדינה.

יד. ביום 1/1/2015 ניתן פסק דין בעניין קציבת הכהונה.
המדינה הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (עס"ק 23382-01-15). הערעור תלוי ועומד.

טו. ביום 13/4/15 הודיעה המדינה, כי מנהל בתי המשפט הורה כי תתאפשר העברת עובדים במילוי מקום מתפקיד לתפקיד, למשך תקופה מרבית של שנה, ללא הגבלה על מספר המשרות הזמניות בהן יועסק העובד במהלך אותה שנה.

טז. ביום 18/6/2015 הודיעו הצדדים על נכונות להיכנס למשא ומתן נוסף, שיכלול גם את הנושאים הנדונים בתיקים שבכותרת.
המו"מ לא הבשיל לכדי הסכמה.

יז. ביום 20/8/2015 התקיים דיון בפנינו.

יח. ביום 10/12/2015 הודיעו הצדדים כי החליטו לפנות לגישור בפני הנשיא (בדימוס) אדלר, שיעסוק בכל שלושת ההליכים שמנהלים הצדדים בבתי הדין.
הליך הגישור לא הביא את הצדדים לכדי הסכמה. לאחר מכן ביקשה נציגות העובדים לחדש את ההליכים בתיק.

יט. משהסתיים הליך גילוי מסמכים, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
לשכת עורכי הדין הגישה אף היא סיכומים.

שעות נוספות

3. רקע עובדתי
החל משנת 2005 נקלטו עוזרים משפטיים להנהלת בתי המשפט, על בסיס חוזה אישי "חוזה שכר כולל 564 – עובד מקצועי חיוני-משרדי".
צורת העסקה זו מעוגנת בסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 ובתקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), התש"ך – 1960.

4. כפי שהבהירה המדינה, קיימים שלושה נוסחים של חוזה ההעסקה הדומים בעיקרם.
סעיף 4 לחוזה ההעסקה עוסק בשכר עבודה ובו נקבע:
"4. משכורתו הכוללת של העובד בהתאם לחלקיות המשרה הנקבעת על פי סמל שכר 564 ומסתכם לסך 6,470.02 ₪ לחודש. יודגש בזאת כי הסך המצויין בסעיף זה כולל וממצה את כל זכויותיו לשכר של העובד, ומודגש בזאת כי לעובד לא תהיינה כל זכויות נוספות ממקור אחר שהוא, שלא פורטו במפורש בחוזה זה (להלן: "המשכורת הכוללת")".

5. סעיף 5 לחוזה ההעסקה קובע העדר תחולה של חוק שעות עבודה ומנוחה.
להלן לשון הסעיף:
"5. למען הסר ספק יובהר כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 לא חל העובד. כיוון שכך לא יינתן כל גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בימי המנוחה השבועית, בימי מועד ושעות הלילה".

כעולה מהראיות, בנוסח אחד של חוזה, שהיה רלבנטי לתקופה אפריל 2005 עד נובמבר 2005, נקבע שמדובר בהעסקה "במשרת אמון".

6. אופי העסקת עוזרים משפטיים – עבודה בשעות נוספות

העוזרים המשפטיים במערכת בתי המשפט, עובדים בפועל בשעות שהן מעבר למשרה מליאה.

בעניין זה הוצגו לתיק תצהירים של שתי עוזרות משפטיות שנחקרו, וכן הובאו נתונים הן על ידי המדינה והן על ידי המבקשים.
מהנתונים שהוצגו עולה כי מרבית השעות הנוספות, מבוצעות על ידי עוזרים משפטיים בבית המשפט העליון. ואולם, הוכח כי גם עוזרים משפטיים במערכת כולה, בבתי המשפט השונים ובבתי הדין לעבודה, עובדים בשעות נוספות.

7. העוזרים המשפטיים מחתימים כרטיס עבודה בכניסה לעבודה וביציאה מהעבודה.

8. גב' מירב ימין יוחנן, מנהלת משאבי אנוש בהנהלת בתי המשפט, העידה כי בסיום כל חודש, מועבר דו"ח שעות העבודה של העוזרים המשפטיים מהאמרכלות לאישור העוזר המשפטי. לאחר מכן מועבר הדו"ח לאישור המזכיר הראשי של בית המשפט ולאחר מכן למנהלי מחוזות ומשם למדור השכר.

נציין במאמר מוסגר, כי בחודשים האחרונים, לאור הנחיות הנהלת בתי המשפט, מועבר דו"ח השעות של העוזר המשפטי לעיונו של השופט, אשר מתבקש לאשר את הדו"ח החודשי.

9. על פי האמור בבקשת צד, שלא נסתרה, לעיתים כאשר עוזר משפטי צובר מכסת עבודה בשעות נוספות, אמרכלות בית המשפט העליון מבצעת באופן אוטומטי המרה של שעות העבודה הנוספות לשעות עבודה ב"חסר" מאותו החודש.
כמו כן, שעות העבודה שמבצעים העוזרים המשפטיים בבית המשפט העליון בימי ו' (לרוב במסגרת תורנות, אחת לשלושה חודשים) נצברות במעין "בנק" והעוזרים המשפטיים רשאים להמירן בתמורה לימי חופשה.

10. הוראות החוק והפסיקה
סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה מחריג סוגי עובדים שעליהם לא חלות הוראות החוק.
הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 30(א)(5):

"עובדים בתפקידי מנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי".

11. בעניין ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון נ' עו"ד כץ (מיום 14/10/07) נדונה זכאותה של עורכת דין לתגמול בגין שעות נוספות. בית הדין הארצי לעבודה הדגיש שהחריגים בסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה אינם מתייחסים למקצוע או לסוג העבודה, אלא להסדר ההעסקה, לנסיבות ביצוע העבודה ולסממנים מיוחדים שכלל אינם חלים על עורכי דין שכירים בעלי שנות ותק אחדות.
לפיכך, קבע בית הדין הארצי לעבודה שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על עורכת הדין ושאין להכיר בעבודה תחת עורך דין בכיר יותר, כמשרת אמון שיש בה מידה מיוחדת של אמון אישי , המחריגה את תחולת החוק:
"הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה:
עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדומה, המחייבים שעות עבודה רבות ולעיתים אף בלתי שגרתיות".

12. בעניין ע"ע (ארצי) 508/08 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט נ' ארפי (מיום 30/6/10) נקבע שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על מתמחים של שופטים . זאת בהתבסס על כך שלא די באמון שרוכש השופט למתמחה שלו כדי לקבוע שהתפקיד דורש אמון אישי.
עוד נקבע כי תפקידו של המתמחה אינו מתאפיין בחופש פעולה או בעצמאות בקבלת החלטות, המתמחה מרוויח שכר נמוך , המתמחה מחתים כרטיס בכניסה וביציאה ו עוד.

13. בעניין ע"ע (ארצי) 37676-01-14 עברי נ' מדינת ישראל (מיום 20/3/16) נדונה שאלת התחולה של חריג משרת האמון על שני עובדי מדינה, מפקחים של המשטרה הירוקה, שהועסקו בחוזה מיוחד המוארך מידי שנה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע שהחוק חל על מפקחי המשטרה הירוקה.

וראו לעניין זה גם ע"ע (ארצי) 300271/98 טפיקו נ' טל, פדע לה' 703, ע"ע (ארצי) 15233-09-13 אדוונטרן טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' זלוסקי, (מיום 8/11/15).

14. יישום לענייננו
בהתאם לפסקי הדין שהובאו לעיל, המבחנים שקבעה הפסיקה על מנת להכיר בחריג של משרת האמון האישי בחוק שעות עבודה ומנוחה, הם אלה:
א. מדובר בעובד בכיר.
ב. בעל מידע מיוחד.
ג. בעל אחריות מיוחדת.
ד. בעל יכולת להחליט באופן עצמאי.
ה. משתכר שכר גבוה.
ו. עובד בשעות לא שגרתיות.

15. להלן נבחן האם מתקיימים בעוזרים המשפטיים המועסקים בבתי המשפט, המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לעניין תחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

16. יכולת להחליט באופן עצמאי
אין חולק כי לעוזר המשפטי אין סמכות לקבל החלטות באופן עצמאי.
העוזר המשפטי אינו רשאי לנהל תיקים לפי שיקול דעתו , אלא הוא כפוף להחלטות של השופט עימו הוא עובד ומחוייב למלא את החלטותיו כלשונן.
כפי שמצהירה המדינה, הכלל הוא, כפי שמצהירה המדינה, כי הסמכות בדין לפסוק ניתנת לשופט, ולו בלבד.

17. פיקוח על שעות העבודה
העוזרים המשפטיים מחתימים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מהעבודה.
כעולה מהראיות, הנהלת בתי המשפט מקפידה על עמידה של העוזרים המשפטיים במסגרת שעות העבודה. כך לדוגמא, ביום 31/8/2015 הודיע מנהל בתי המשפט שהחרגת שעות העבודה המקובלות מחייבת אישור מראש של אגף משאבי אנוש, ולא די באישור השופט עימו עובד העוזר המשפטי.

18. אחריות מיוחדת
העוזרים המשפטיים אינם אחראים על עובדים אחרים, אלא רק עבודתם הם. בכלל זאת אין הם מפקחים על עבודתם של עובדים אחרים או אחראים כלפי הנהלת בתי המשפט על עבודת עובדים אחרים.

19. גובה השכר
המדינה הצביעה על כך שיש פערי שכר בין עוזרים משפטיים לבין משפטנים בשירות המדינה.
המדינה מפנה בעניין זה לדו"ח הוועדה להגדרת תפקיד העוזר המשפטי במערכת בתי המשפט, שם נאמר:

"לצורך בחינת רמת השכר של העוזרים המשפטיים, הוועדה סברה כי קבוצת ההשוואה הרלוונטית היא משפטנים המועסקים בישרות המדינה בייעוץ משפטי (להבדיל מפרקליטים בפרקליטויות) ולא קבוצת עוזרי השרים. ... הוועדה קיבלה נתונים מנציב שירות המדינה על רמת השכר בדירוג משפטנים המועסקים בחוזה אישי... והשוותה אותה לרמת השכר על פי הסכם ההעסקה של העוזרים המשפטיים ... על פי הנתונים שנמסרו לנו, רמת השכר הבסיסי על פי הסכם ההעסקה אכן גבוהה יותר מרמת השכר הבסיסי בדירוג משפטנים. אולם לעובדים המועסקים בדירוג המשפטנים פוטנציאל להגדיל את הכנסתם באמצעות תשלומים המשולמים להם עם פי שיקול דעת המשרד בו הם מועסקים..." (ההדגשה הוספה)

הבדלים בשכר אל מול שכר משפטנים בשירות הציבורי, אף אם קיימים, הרי שאינם הבדלים מהותיים.
המדינה לא הוכיחה כי שכרו של העוזר המשפטי גבוה "במידה ניכרת" משכרו של משפטן בשירות המדינה.
הפסיקה קבעה שמבחן גובה השכר הרלוונטי להחלת חריג משרת האמון הוא "מבחן השכר המקובל בענף". נקבע כי רק אם העובד מרוויח "יותר מהמקובל בענף במידה ניכרת", יש מקום להחיל את חריג משרת האמון.

בעניין ע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו נ' קל בניין בע"מ, נקבע:
"לקריטריון שיעור השכר חשיבות רבה, כאשר על מנת שעובד יוצא מתחולת החוק נדרש שישולמו לו שכר ותנאים נלווים גבוהים במיוחד. אין די בכך שהשכר המשולם לעובד גבוה יחסית מהשכר המשולם לעובד בענף או באותו מקום עבודה, שכן התוצאה תהיה כי בענפים בהם השכר הממוצע נמוך תקופה זכותו של עובד לתמורה נאותה בעד עבודה בשעות נוספות".

כאמור, בעניינם של העוזרים המשפטיים, לא הוכח שמדובר בשכר ובתנאים "גבוהים מהמקובל בענף במידה ניכרת".

20. היחסים בין העוזר המשפטי והשופט
המדינה מייחדת פרק נכבד מסיכומיה, לתפקידו של השופט והוא – "גישור על הפער שבין המשפט לבין המציאות והגנה על החוקה וערכיה".
עוד טוענת כי לשופט, מעצם תפקידו, חובה שיהיה שיקול דעת שיפוטי, כלומר, חופש בחירה, היכולת לבחור בין שתי חלופות או יותר, כאשר כל אחת מהחלופות היא במסגרת הדין.
עוד נאמר שלעיתים, תפקידו של השופט אינו לפרש את החוק אלא ליצור את ההלכה, זאת במצבים של לאקונה וכיו"ב.
כנגזרת מהייחוד שבתפקידו של השופט, מבקשת המדינה לגזור את הייחודיות בתפקידו של העוזר המשפטי, אשר הוא זה שאמון על הכנת התיק המשפטי, הכנת החומרים המשפטים והאסמכתאות, ניסוח החלטות וצווים, הצעת פתרונות אפשריים ועוד.

בהקשר זה מפנה המדינה לדו"ח הוועדה להגדרת תפקידו של העוזר המשפטי במערכת בתי המשפט, סמכויותיו ותנאי העסקתו ש ם הוגדרו תפקידיו של העוזר המשפטי:
"א. מבלי למצות את מגוון המשימות והתפקידים שניתן לכלול במסגרת הגדרת תפקידו וסמכויותיו של העוזר המשפטי, ומבלי לקבוע רשימה סגורה בנדון, סבורה הוועדה, כי ניתן לאפיין "סל משימות עקרוני של פעולות העוזר המשפטי כדלהלן:
1. ניהול הלשכה מבחינה מנהלית:
סיוע בניהול היומן ...
סיוע לקראת ימי דיונים ...
סיוע בלשכה ...
סיוע באולם ...
2. עובדה משפטית:
הכנת תיקים לפני דיונים ...
טיפול בבקשות ומתן החלטות שבסמכות העוזר המשפטי ...
עזרה בהכנת טיוטות להחלטות ולפסקי דין – מחקר משפטי; הכנת חוות דעת; הכנת טיוטות להחלטות;
גישורים ...
3. הקניית סמכויות על פי חוק:
... הועדה סבורה כאמור, כי הסמכויות צריכות להיות מעוגנות בדין, אך כל שופט יגדיר את הפעולות שהעוזר המשפטי שלו יהיה רשאי לבצע מתוך סמכויות אלו, בשים לב, בין היתר, לניסיונו ומקצועיותו של העוזר המשפטי, וכן להעדפותיו של השופט וצרכיו".

"נקודת המוצא הינה, כי העוזר המשפטי הינו יד ימינו של השופט. תפקידו לסייע כמיטב יכולתו המקצועית והאישית לשופט בכל המשימות המוטלות עליו על ידי השופט והכל לשם מימוש תפקידו וחסכון בזמן שיפוטי".

"מובן מאליו, כי הגדרת תפקיד העוזר המשפטי אינה יכולה להיות מסוימת מעצם טיבה, שכן בהיותו עוזר לשופט, השופט הוא היוצק בראש וראשונה את התוכן לתפקיד לפי צרכיו והבנתו. משכך, התפקיד משתנה משופט לשופט. קיימים גם כמובן הבדלי יכולת, ניסיון ואישיות בין עוזר אחד למשנהו. למרות זאת, אין מנוס לדעת הועדה מהגדרת מסגרת התפקיד הכוללת ועיקר מאפייניה תוך שיקול דעת וגמישות לכל שופט לצקת את התוכן הספציפי המתאים לו ולעוזר בו מדובר".

21. סיכום מבחני הפסיקה
כפי שנאמר בפסק הדין בתיק 1054-11-13 (תיק קציבת כהונה) תפקידו של העוזר המשפטי הוא תפקיד נדרש, בעל חשיבות מהמעלה הראשונה.
דומה שאין חולק כי כניסתם של העוזרים המשפטיים לתפקידם, משנת 2005 ומאוחר יותר בצמוד לכל שופט ושופט, תרמה תרומה משמעותית ליכולת של המערכת המשפטית ושל השופט כפרט, להתמודד עם העומס הרב המוטל עליו בעבודת השפיטה, זאת הן במישור הפיזי – כמות התיקים, כמות הדיונים וכיו"ב והן, לא פחות מכך, במישור הנפשי – הרגשי.
אין זה סוד כי במסגרת התפקיד, נדרשים השופטים לא אחת לקבל הכרעות קשות והרות גורל, הקובעות את גורלם של אנשים רבים, הן בהיבט של שלילת חירות במובן הפיזי והן בהיבטים כספיים וכלכליים בהיקפים עצומים.
בידוע הוא כי העוזר המשפטי הוא יד ימינו של השופט, ולעיתים קרובות חולק העוזר המשפטי עם השופט את הלבטים וההתלבטויות הקודמים לקבלת החלטה או הכרעת דין.
לא בכדי עוברים העוזרים המשפטיים הליך קליטה כפול שבו יש היבט כללי ושוויוני – מכרז, אך גם היבט אישי, ראיון עם השופט הקולט והחלטה של השופט הקולט אם לקבל לתפקיד את העוזר המשפטי.

22. המדינה מפרטת אלמנטים רבים בעבודת העוזר המשפטי, המעידים על קשר אישי ומיוחד שנוצר – חייב להווצר – בינו לבין השופט שעימו הוא עובד. בכלל זאת ידיעה הדדית אודות החיים הפרטיים של השופט ושל העוזר המשפטי, מודעות של העוזר המשפטי לשקלא וטריא שעוברים במוחו של השופט בבואו להגיע להכרעה בסכסוך העומד בפניו, חשיפה של העוזר המשפטי לטיוטות של החלטות ופסקי דין, לא אחת בעלי תוצאות שונות, הכרות של העוזר המשפטי עם שיטת העבודה של השופט הספציפי, סגנונו והעדפותיו. המדינה מכנה זאת "משרת אמון מקצועית".
אכן, אין להפחית מעוצמת האמון הנרקמת – חייבת להתרקם – בין השופט לבין העוזר המשפטי.
בעבודה מסוג זה של עבודת השופט, חייבת לשרור מערכת יחסי אמון מיוחדת בין השופט לבין העוזר המשפטי.

23. האם די באמור לעיל, באמון המיוחד השורר בין העוזר המשפטי לבין השופט, כדי לקבוע כי יש להחריג את העוזרים המשפטיים מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה?
לטעמנו התשובה לכך בשלילה.

24. יפים לעניינו דברים שנאמרו על ידי המשנה לנשיאה א. ריבלין בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה, ( מיום 29/11/09):

"ברי, מצד אחד, כי לא מדובר, ככלל, בנתינת אמון במשמעות היומיומית, שכן אין לך כמעט עבודה שאינה דורשת אמון בעובד (...) כך למשל, אמון רב ניתן בגננת אשר מופקדים בידיה ילדים רכים, או בנהג אוטובוס שחייהם של נוסעים נתונים בכפו, אך אין זו מידת האמון המיוחדת הנדרשת, בדרך כלל, בחוק. האמון הנדרש בסעיף 30 הנ"ל קשור לטיבה של העבודה המוטלת על העובד. מדובר באמון הקשור למימד הזמן בעבודה, המסורה לעובד בניהול שגרת יומו ותפקידיו. אכן במרבית המקרים מדובר בתפקידי הנהלה או בתפקידים שבהם קיים חופש פעולה לעובד ואין בהם לוח זמנים סדור שעליו פיו מגיע העובד למקום העבודה ויוצא ממנו ...".

בפסק הדין שם, הרחיב בית המשפט העליון מילים על תפקידו המסור של העובד הסיעודי בביתו של המטופל, על האמון ללא סייג שניתן בעובד הזר על ידי המטופל ובני משפחתו. באשר להבחנה בין משרת עובד זר לבין כל עובד אחר, לצורך בחינת חלות החריג לחוק שעות עבודה ומנוחה, מצא בית המשפט העליון כי הבחינה תערך על פי מימד הזמן בעבודה.

25. הדברים שנאמרו בעניין גלוטן, לפיהם את המונח "אמון מיוחד" הנקוב בחוק שעות עבודה ומנוחה, יש לפרש כמתייחס למימד הזמן בעבודה, ולא לאופי האמון הנדרש במסגרת העבודה, מקובלים עלינו כמבחן לתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

מקום שבו תפקידו של העובד הוא כזה שנדרש ממנו, במסגרת תפקידו, לעמוד לרשות העבודה בשעות לא שגרתיות, כחלק אינהרנטי מהתפקיד, זאת בנוסף לתנאים הנוספים שנקבעו בפסיקה (כמובא לעיל) יקבע שהוראות החוק אינן חלות.

לעומת זאת, בענייננו, עד כמה שעבודת העוזרים המשפטיים חשובה ועד כמה שהאמון בינם לבין השופט חייב להיות אמון מיוחד ועד כמה שמדובר אכן ב"משרת אמון מקצועית" , הרי שמסגרת הזמן לביצוע העבודה, מוגדרת מראש על ידי המעסיק.
בשונה ממנכ"ל חברה מחד, ומעובדת זרה שמועסקת בסיעוד מאידך, אשר שניהם נדרשים לבצע את עבודתם ללא מגבלת זמן, ולמעשה בכל רגע נתון, בהתאם לצרכי העבודה, הרי שזמן העבודה של העוזרים המשפטיים מוגדר ומתוחם מראש.
בתוך מסגרת הזמן שהותוותה להם בהסכם העבודה, מסגרת זמן הנמדדת ומפוקחת על ידי המעסיק, נדרשים העוזרים המשפטיים לעבודה רבת אחריות.
ואולם, מחוץ למסגרת הזמן שהותוותה בהסכם, אין העוזרים המשפטיים נדרשים לבצע עבודה כלשהי.

26. בעולם העבודה המודרני קיימים סוגי עיסוק רבים שבהם מתקיים אמון מיוחד בין העובד למעסיקו. בכלל זאת נמצאים סוגי מקצועות רבים שבהם מופקד בידי העובד מידע רב ערך, סודי ומוצפן, אשר נדרשת מידה מיוחדת של אמון בין המעסיק לעובד, בטרם יופקד בידיו המידע המדובר.
דומה שההיבט שעניינו מימד הזמן העבודה, הוא המבחין בין מי שיחולו עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לבין עובד שלא יחולו עליו הוראות החוק.

27. כפי שנאמר, בכל הנוגע לעוזרים המשפטיים, מבלי להפחית כהוא זה ממידת האמון המיוחדת הנדרשת מכל עוזר משפטי כלפי השופט שעימו הוא עובד וכלפי מערכת המשפט כולה, הרי שעבודת העוזרים המשפטיים מוגדרת ומתוחמת בזמן ולכן אין כל הצדקה להחריג את העוזרים המשפטיים מתחולת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

28. מסקנתנו היא, אם כן, כי על העוזרים המשפטיים חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

29. שכר גלובלי
לאור המסקנה לעיל נפנה ונבחן האם קיבלו העוזרים המשפטיים "שכר גלובלי" הכולל בחובו גם שעות נוספות.

המדינה טוענת בסעיף 167 לסיכומים:
"מאחר ונציב שירות המדינה סבר כי עבודתם של העוזרים המשפטיים חיונית למדינה מחד, אך בד בבד לא ניתן להעסיקם במסגרת תנאי העבודה והשכר המקובלים במדינה, מאידך, הועסקו העוזרים המשפטיים בחוזה שכר כולל, אשר תנאי העבודה הקבועים בו טובים משמעותית מאלו המועסקים לפי חוזה מיוחד למשפטנים (987) בצירוף שעות נוספות בדיווח ...".

עוד הרחיבה וטענה המדינה לעניין חובת תום הלב של העובדים, הגוברת, לעיתים, על הוראות חוק קוגנטיות.
ולענייננו, טענה כי על אף הוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958, האוסרת תשלום שכר כולל, הרי שבעניינם של העוזרים המשפטיים, נוכח חובת האמון המוגברת החלה עליהם, יש לראות את שכרם ככולל שעות נוספות, אף שלא כך נקבע בהסכם העבודה.

30. בכל הכבוד, לא נוכל לקבל טענה זו של המדינה.
סעיף 5 לחוק הגנת השכר, אוסר על קביעת שכר עבודה הכולל גמול שעות נוספות, כחלק מהשכר.
נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כי איסור זה אינו מונע אפשרות להסכם שהשכר כולל מכסת שעות נוספות קבועה, ובלבד שהדבר יכתב במפורש בהסכם העבודה ויצויין במפורש בתלוש השכר. כן נדרש שההסכם שנקבע, יתאם את השעות שמבצע העובד בפועל וכן כי אין מדובר בפיקציה.

31. סוגיה זו נדונה במאמרה של חני אופק גנדלר (כיום – שופטת בית הדין הארצי לעבודה) "זכות יסוד, חקיקת מגן ותום לב – הרהורים חוקתיים על משפט העבודה" , משפטים לז תשי"ז בע"מ 124, שם נאמר:

"חוק הגנת השכר ביקש למנוע עקיפה של חקיקת מגן המעניקה הטבות כלכליות לעובדים (כגון חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק חופשה שנתית) באמצעות תשלום שכר כולל. בהתאם לכך, חוק הגנת השכר שואף לשקיפות מירבית של מבנה השכר בכל הנוגע לזכויות הנובעות מן החוק, בקובעו כי בהעדר שקיפות כזו רואים את השכר הכולל שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם כן "נקבע אחרת בהסכם קיבוצי ...". החוק מכיר איפוא, באפשרות לקבוע שכר כולל, אלא שמימוש אפשרות זו נעשית בדרך של הסכם קיבוצי שאושר על ידי שר העבודה. שימוש בעקרון תום הלב כשסוכם בחוזה העבודה האישי כי ישולם לעובד שכר כולל וזאת כתחליף לגמול שעות נוספות או לחופשה שנתית, מסכל את תכליתו של סעיף 5 לחוק הגנת השכר. הסכם אישי זה מונע את שקיפותו של מבנה השכר ... השימוש בעקרון תום הלב מותיר את העובד ללא שקיפות של מבנה השכר מזה, וללא שכבת ההגנה האלטרנטיבית הקבועה בחוק מזה. תוצאה זו אינה ראויה ואינה רצויה". (ההדגשות הוספו)

32. בית הדין הארצי הביע דעתו בסוגיה זו, בנוגע להעסקת פקחים של משטרת התנועה הירוקה (ע"ע (ארצי) 37676-01-14 רם עברי ואח' נ' מדינת ישראל (מיום 20/3/16).

בפסק הדין נקבע:
"הנה כי כן, אם חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקת עובד, ממילא, ככל שהיה סיכום בין הצדדים בדבר היותו של השכר כולל תשלום עבור שעות נוספות, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל ואין הוא כולל תשלום עבור שעות נוספות ...".

33. לטענת המדינה, העובדה שהשכר כולל בחובו גם שעות נוספות, נאמרה לעוזרים המשפטיים בעל פה, במועד כניסתם לתפקיד. כך הצהירה בעניין זה גב' ימין יוחנן.

ראשית, אין חולק שהגב' ימין יוחנן לא קלטה לעבודה את כלל העוזרים המשפטיים ולכן לא יכולה להעיד, מכלי ראשון, מה נאמר וכל אחד מהם.

שנית, שעה שהעוזרים המשפטיים חתמו על הסכם עבודה, הקובע במפורט את תנאי העבודה, ברי שלא ניתן לקבל עדות, מכלי שני, לגבי דברים שנאמרו לכל עוזר משפטי בעל פה, והאם אכן נאמרו.

שלישית, הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה ) תשס"ב – 2002 קובע כי חובה על המעסיק להודיע לעובד בכתב מהן שעות העבודה ומהו השכר.
במקרה שבפנינו אין חולק שההסכם אינו כולל הוראה בדבר שעות נוספות הכלולות בשכר.

רביעית, טענה זו סותרת, מניה וביה, את הטענה העיקרית של המדינה, ולפיה כלל לא חלות על העסקת העובדים הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. הוראה כזו כתובה במפורש בהסכם העבודה. לכן, לא ברור כיצד מחד העובד מוחתם על הסכם שלפיו לא יחולו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ומאידך נאמר לו, בעת החתימה, ששכר כולל שעות נוספות.

34. מסקנתנו היא, אם כן, כי לא הוכח שנאמר לכל עוזר משפטי, במועד קליטתו לעבודה, כי שכרו כולל 20 שעות נוספות גלובלית.
אף לו היה מוכח – ספק אם קביעה כזו היתה עומדת במבחני החוק והפסיקה.

35. טענת המדינה לשכר כולל, נטענה לראשונה במסגרת דיוני הוועדה לבחינת העסקתם של העוזרים המשפטיים ולאחר מכן חזרה ונטענה בהליך כאן.

36. נוכח קביעה זו, נדחית אף טענת המדינה לחוסר תום לב של העוזרים המשפטיים, בהעלאת הדרישה לתשלום שעות נוספות.
בידוע כי עובד אינו יכול לוותר על זכויות קוגנטיות המוקנות לו על פי חוק.
אמנם, הביע בית הדין הארצי עמדתו כי לעיתים נדירות, יגבר עקרון תום הלב על קוגנטיות החקיקה. כך נאמר בעניין דב"ע (ארצי) 237-3/97 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל רשות השידור, פד"ע לו 596:
"הקביעה כי דרישת תום הלב גוברת לעיתים על דרישות קוגנטיות אין סתירה להיות החוקים קוגנטיים, כאשר חובת תום הלב היא חובת על החולשת על כל היחסים המשפטיים בשיטתנו ... יש להותיר לבית הדין שיקול דעת באותם מקרים נדירים שדרישת מילוי אחר חוק קוגנטי גורמת עיוות דין למעביד".

וכן ראו מאמרה של השופטת (בדימוס) אלישבע ברק-אוסוסקין "דרכו של בית הדין בנתיבי ההגמשה לאור עקרון תום הלב" (ספר אלישבע ברק-אוסוסקין) 2012.

37. לא מצאנו כי עניינם של העוזרים המשפטיים הוא המקרה שבו יש לקבוע כי עקרון תום הלב גובר על הזכות הקוגנטית של שעות נוספות.
בעת הקליטה לעבודה, הוצג בפני העוזרים המשפטיים הסכם עבודה בבחינת "כזה ראה וקדש". לא נטען כי לעוזרים המשפטיים ניתנה האפשרות לבחור או לשנות את סעיפי ההסכם.
בעניין זה נאמר בבית הדין האזורי, בעניין עברי הנ"ל:
"... האפשרות היחידה שהוצעה להם עם קליטתם לתפקיד היתה עבודה בחוזה מיוחד ובשכר גלובלי ולכן עניינם אינו נכלל במסגרת המקרים הנדירים בהם יגבר חוסר תום הלב על הקוגנטיות של חוקי המגן".

עוד, לא מצאנו כי התובעים קיבלו תנאי שכר העולים על המקובל במקצועם, על מנת לקבוע שתביעתם לתשלום שעות נוספות מהווה מנהג בחוסר תום לב (כפי שנקבע בעניין עזרא שמואלי הנ"ל).

38. המדינה טוענת כי "רוב רובם של העוזרים המשפטיים שעבדו בשעות נוספות, לא קופחו". במסגרת טיעון זה, נטען כי מרבית העוזרים המשפטיים שעבדו בשעות נוספות, עבדו מספר שעות מועט ביותר ורק מעטים עבדו בהיקף שעות נוספות נרחב.
אם אכן כך פני הדברים, הרי שלא ברורה ההתנגדות העקרונית של המדינה לתשלום שעות נוספות שהרי לשיטתה, מדובר על היקף מצומצם ביותר אצל מרבית העוזרים המשפטיים.

39. טענה להפרת האיזון התקציבי ולהעדר אישור מראש
לטענת המדינה, קבלת הסעד המבוקש וקביעה כי העוזרים המשפטיים זכאים לשעות נוספות, תפר באופן ממשי את האיזון שבמערכת התקציבית, שכן מדובר בתביעה שנפקותה מיליוני ₪.
לטיעון זה לא הובאה תגובה בטיעוני המבקשים.

עוד ובנוסף, טוענת המדינה כי זכאות לשעות נוספות קמה רק כאשר יש אישור לביצוע שעות נוספות על ידי האחראי. לטענת המדינה – נדרש אישור מאת סמנכ"ל מינהל ומשאבי אנוש, אולם אישור זה לא התבקש ולא ניתן, מתוך הנחה שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העוזרים המשפטיים.
עוד נטען כי בעניין קיומו או העדרו של אישור לעבודה בשעות נוספות, נדרש הליך פרטני בו יידרש כל עוזר משפטי להוכיח האם ניתן לו אישור אם לאו.

40. אופן חישוב שעות נוספות
במסגרת בקשת צד ובמסגרת סיכומי המדינה, הובהר כי המדינה נהגה כך, שהמירה את השעות הנוספות כנגד שעות עבודה בחסר.
כמו כן, המירה את שעות העבודה ביום ו', במכסת החופשה.
לטענת המבקשים, נוהל זה אינו תקין ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

41. איננו רואים לנכון להרחיב בסוגיה זו במסגרת ההליך שבפנינו.
ראשית, לא הובאו ראיות ספציפיות, לגבי עוזר משפטי זה או אחר, כיצד שולמו או דווחו השעות הנוספות שביצע.
שנית, ניכר מטיעוני הצדדים כי מדובר בשונות בין העוזרים המשפטיים, שכן חלקם ביצעו שעות נוספות אך לא היו להם שעות בחסר באותו חודש, ולחלקם כן היו שעות בחסר. כך גם לגבי עבודה בימי ו', לא פורט באופן ברור כיצד בוצע החישוב.

42. קביעתנו בפסק דין זה, כי על העוזרים המשפטיים חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, היא קביעה עקרונית.
כך גם קביעתנו כי השכר ששולם לעוזרים המשפטיים אינו כולל שעות נוספות.

באשר לסוגיות הפרטניות, ובכללן השאלה האם עוזר משפטי זה או אחר קיבל היתר לעבוד בשעות נוספות, כיצד יש לחשב את השעות הנוספות והאם חלק מהתשלום שולם בפועל, נותיר הכרעה זו לתביעות הפרט, ככל שיוגשו.

43. תחולה רטרואקטיבית או מכאן ולהבא
לטענת המדינה, ככל שתתקבל טענת העוזרים המשפטיים ויקבע שהם זכאים לשעות נוספות על פי חוק, הרי שיש לקבוע את זכאותם מכאן ולהבא, ולא באופן רטרואקטיבי.
המדינה מפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין קלדניות בתי המשפט – עב (תא) 911583-99 חני אבני נ' הנהלת בתי המשפט (מיום 29/7/01).
הנימוק שניתן בפסק הדין שם לקביעת היות המדינה מעסיקה של הקלדניות מכאן ולהבא בלבד, הוא כי הקלדניות עבדו אצל מספר חברות כוח אדם ולכן להכרזה כזו תהיה השלכה על חברות שלא היו צד להליך. עוד נקבע שם כי חל שיהוי בהגשת התביעה.
נימוקים אלה אינם רלבנטיים לסוגיה שבפנינו.

ראשית, העוזרים המשפטיים הוכיחו שפנו בעניין השעות הנוספות במשך מספר שנים.

שנית, מדובר בזכות קוגנטית.

שלישית, עניינם של העוזרים המשפטיים אינה שונה מכל עובד שטוען לזכאויות כספיות ולזכויות מכוח הוראות החוק ובית הדין מקבל את תביעתו.
אין כל הצדקה, במקרה שבפנינו, שלא לקבוע תחולה רטרואקטיבית.

44. סיכום – שעות נוספות
מסקנתנו היא כי על העוזרים המשפטיים חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
העוזרים המשפטיים שהועסקו בשעות נוספות, זכאים לתשלום עבור השעות הנוספות שביצעו, ככל שאלה אושרו על ידי הממונה עליהם.
טענת המדינה כי שכרם של העוזרים המשפטיים כולל תשלום עבור שעות נוספות – נדחית.

45. קביעות אלה הן קביעות עקרוניות הנכונות לכלל ציבור העוזרים המשפטיים.

בכל הנוגע לזכאות פרטנית של כל אחד מהעוזרים המשפטיים, לא מן הנמנע שיידרש הליך פרטני, שבו יבחנו טענות התביעה וטענות ההגנה, לרבות השאלה האם אושר ביצוע שעות נוספות, האם שולם עבור השעות הנוספות באופן מלא או חלקי, על ידי צבירת שעות חופש או בדרכים אחרות, ועוד סוגיות ככל שיועלו על ידי מי מהצדדים.

סוגיית מילוי מקום

45. בחוזה ההעסקה של העוזרים המשפטיים נקבע, בסעיף 12:

"מלבד האמור בחוזה מיוחד זה, יחולו על העובד הוראות התקשי"ר והודעות נציבות שירות המדינה ... למעט הפרקים הבאים:
"...
פרק 18 הדן במילוי מקום ובמינוי בפועל ...".

46. לטענת המבקשים, משנת 2005, עת החלו להקלט עוזרים משפטיים למערכת בתי המשפט ועד 2011, במקרים שבהם העוזר המשפטי לא יכול היה להמשיך לעבוד עם השופט שאליו היה צמוד, שלא באשמת העוזר המשפטי, התאפשרה העסקתו של העוזר המשפטי במשרה פנויה, באופן זמני, עד למציאת פתרון של קבע – משרה פנויה לחלוטין.
עוד נטען כי בשנים אלה לא חלה הגבלה על משך הזמן שבו העוזר המשפטי יכול לכהן במשרות זמניות, עד למציאת פתרון של קבע.
נטען כי התנהלות זו הפכה לנוהג מחייב.

47. לטענת המבקשים, המדינה הפרה את הנוהג הנ"ל, בשני שלבים:
בשלב הראשון, בתחילת 2012, הוחלט להגביל את משך ההעסקה שיכול עוזר משפטי לבצע במשרה זמנית, לתקופה של עד שנה אחת (ובמחוז חיפה התקופה צומצמה לחצי שנה).

בשלב השני, בראשית שנת 2013, הוחלט שלא ניתן לעבור ממשרות קבועות למשרות זמניות ושלאחר סיום משרה אחת במילוי מקום, גם אם לא חלפה שנה, העוזר המשפטי לא יוכל לעבור למשרת מילוי מקום אחרת.

48. עוד נטען, במסגרת הבקשה ובסיכומי המבקשים, כי ביום 7/12/14 החליטה הנהלת בתי המשפט על הפסקת קליטה של עוזרים משפטיים מחוץ למערכת למשרות פנויות לחלוטין.
ועוד, כי ביום 2/4/15 הופצה הנחיה של מנהל בתי המשפט, לפיה בוטל האיסור על מעבר בין משרות זמניות זהות.

49. רקע עובדתי
המבקשים מפנים למכתבו של נשיא בית משפט השלום בחיפה השופט אהוד רקם, מיום 5/2/12, שהופץ לכלל השופטים במחוז חיפה ולאמרכלות היחידות ובו נאמר:
"...לידיעתכם – נוכח אילוצים שונים ובהנחית הנהלת בתי המשפט – ההתקשרות עם עוזרות ועוזרים משפטיים הממלאים מקום – תהיה לחצי שנה בלבד.
ומכל מקום בכל מקרה של קליטת עוזר משפטי ממלא מקום יש לתאם את הקליטה עם מנהל המחוז...". (ההדגשה הוספה)

בעקבות פניות של עו"ד טוביאס בשם העוזרים המשפטיים להנהלת בתי המשפט, נשלחה תשובת עו"ד ברק לייזר מיום 13/2/12 בה נאמר:
"העמדה המשפטית גורסת כי ניתן לאשר העסקה במילוי מקום לתקופות משתנות עד שנה. ההחלטה בדבר משך התקופה היא של הנשיא האחראי על בית המשפט. כמובן שיש לעדכן את העוזר המשפטי בדבר משך התקופה להעסקה במילוי מקום, בטרם להעסקתו".

50. בהמשך לפניות של נציגות העוזרים המשפטיים, נשלח מכתבה של גב' פרץ, לפיו המדינה פועלת בעניין זה על פי פרק 18 בתקשי"ר – מילוי מקום ומינוי בפועל (מב/12).

51. באשר לשינוי השני שחל בהעסקת העוזרים המשפטיים, מפנים התובעים למכתבה של גב' ימין יוחנן מיום 20/3/13 שנשלח למזכירים הראשיים ואמרכלי החטיבות בהנהלת בתי המשפט.
כך נאמר:
"...לאחרונה נתקבלו במספר מקרים בהם עובד אשר נקלטו למשרה פנויה לחלוטין הועבר למשרה במילוי מקום.
עפ"י הכללים והוראות הנציבות חל איסור לבצע העברות מסוג זה.
במידה וקלטתם עובד חדש למשרה פנויה לחלוטין ואין הממונים עליו מרוצים מעבודתו, יש לבצע הפסקת עבודה כמקובל.
בעת העברת עובד למילוי מקום בדרך זו נוצר רצף לסוגיות שונות בדיני עבודה, גם אם העובד חתם שהוא יודע שעבר למילוי מקום.
כמדיניות מקלה של המשרד נקבע שנאפשר העברה כנ"ל רק בתנאי שבסיום התקופה של מילוי מקום ישנה הבטחה כתובה למשרה קבועה, קרי, משרה פנויה לחלוטין.
עובד שהופסקה עבודתו, ניתן לחזור להעסיקו במילוי מקום רק אחרי ששהה מעל חצי שנה מחוץ לשירות המדינה.
יחד עם זאת כמדיניות משרד הנגזרת ממצב גרעון כ"א קיים אנו מגבילים מילוי מקום במשרה אחת בלבד.
כמו כן, כחלק מהכרות חובות וזכויות העובד יש לדעת, כי מעל העסקה של חצי שנה, גם אם במילוי מקום, קיימת חובה לשמור על זכויות העסקה של עובדת בהריון ואבקש לפעול בהתאם".

ובמכתב נוסף של גב' ימין יוחנן, מיום 12/5/13 (מב/19) הבהירה כי אמנם נקבע בהסכם העבודה של העוזרים המשפטיים כי הוראות פרק 18 לתקשי"ר לא יחולו על העסקתם, אולם, שעה שהוחלט לאפשר לעוזרים משפטיים לעבוד במשרת מילוי מקום, הרי שיש לפעול על פי הוראות פרק 18.

52. המדינה מאשרת למעשה, כי חלופת המכתבים הנ"ל, משנת 2012 ומשנת 2013, מהווים שינוי של התנהלות שנהגה קודם להוצאתם.
במסגרת התשובה המקדמית לבקשה בענין מילוי מקום, נכתב:

"הנה כי כן, בראשית שנת 2012 ובתחילת שנת 2013, החליטה הנהלת בתי המשפט, על פי הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה, הן משיקולים ניהוליים והן משיקולים תקציביים – כלכליים עקב הגרעון שנוצר בקופתה ובעיית תקנים, הן משיקולים משפטיים והן משיקולי טובת המערכת, להגביל את משך ההעסקה שיכול עוזר משפטי לבצע במשרה זמנית אחת לתקופה משתנית של עד שנה אחת בלבד"

גם במסגרת סיכומי המדינה (סעיף 31) מודה היא כי:
"עד שלהי שנת 2011 מערכת בתי המשפט איפשרה במקרים מסויימים לבצע מעבר ממשרת מילוי מקום אחת למשרת מילוי מקום אחרת ובכל קרה, גם מסגרת העסקה זו, לא אופשרה העסקה במילוי מקום לתקופה ארוכה יותר משנה".

53. במהלך ניהול ההליכים בתיק כאן, נשלח מכתבו של מנהל בתי המשפט מיום 7/12/14 (מצורף לבקשה מיום 30/12/14) כדלקמן:

"אני מבקש לעדכן אתכם בסטטוס הסכסוך עם העוזרים המשפטיים.
לאחר קיום ישיבות משא ומתן רבות והליך גישור שכולם לא נשאו פרי, הוגשו סיכומים בתיק, ובית הדין האזורי נתן החלטה המצ"ב שבסופה קבע כי על הצדדים לשוב לשולחן המו"מ.

משסברנו, נציבות שירות המדינה, הממונה על השכר והנהלת בתי המשפט כי מיצינו את המו"מ עד תום ושמדובר בנושא עקרוני שככל הנראה לא ניתן לגשר עליו, הגשנו בר"ע על ההחלטה האמורה תוך בקשה כי בית הדין הארצי יורה לבית הדין האזורי ליתן פס"ד בסכסוך ללא סבב נוסף של מו"מ.
הבקשה נדחתה ע"י כב' הנשיא פליטמן מבלי שנתבקשה לה תגובה. העתק ההחלטה אף הוא רצ"ב.

במצב הדברים הנתון, החלטנו כי בשלב זה לא ניתן יהיה לאייש משרות פנויות של העוזרים המשפטיים ולהותיר את התקנים פנויים.
במקביל, ועל מנת לאפשר המשך תמיכה בשופטים פנינו לאוצר לקבלת אישור לקליטת מתמחים, ואני מאמין כי בימים הקרובים נקבל תשובה חיובית בנושא...."

54. בדיון שהתקיים ביום 7/1/15 הודיע ב"כ המדינה:
"מבלי לגרוע במי מטענות המדינה וזכויותיה לרבות עמדת המדינה שהיא לא הפרה את החלטת בית הדין או בית הדין הארצי הנכבד, כמו גם שאין המבקשים כל מעמד באשר לעצם כמו גם לנפקות הודעת מנהל בתי המשפט מיום 7/12/14, המדינה מודיעה כדלקמן:

  1. עוזרים משפטיים הנמצאים במועד זה במערכת, בין במשרת מילוי מקום ובין במשרות תקניות, יוכלו להתמודד על משרות פנויות לחלוטין.
  2. בהתייחס לעוזרים משפטיים שמשרת המילוי מקום שלהם צפויה להסתיים עד 7/2/15, הרי שאלו יוכלו להתמודד לתקופה זו (עד 7/2/15) על משרות פנויות לחלוטין.
  3. תוך מס' ימים יפרסם מכון עוזמ"ת הודעה על משרות פנויות לחלוטין.
  4. משרות מילוי מקום יאויישו במתכונת כפי שנהגה עד כה.
  5. כל עוזר משפטי שיקלט למשרה פנויה לחלוטין או למשרת מילוי מקום, יוחתם על חוזה בצירוף נספח המשקף את המצב המשפטי ובו הוראות כפי שהמדינה תקבע באותו נספח.
  6. למען הסר ספק יובהר כי הודעת מנהל בתי המשפט ביחס למתמחים היא שלקיטת מתמחים תהיה בנוסף ולא על חשבון התקן של עוזר משפטי".

55. בעקבות המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ובעקבות ההליכים בבית הדין לעבודה, ניתנה הנחיית מנהל בתי המשפט מיום 02/04/05 לפיה:

"תתאפשר העברת עובדים במילוי מקום מתפקיד לתפקיד (ובלבד שמדובר בתפקידים זהים) למשך תקופה מירבית של שנה, ללא הגבלה על מספר המשרות הזמניות בהן יועסק העובד במהלך אותה שנה".

בעקבות הנחיה זו, טענה המדינה כי אין עוד צורך בהליך זה, שכן המצב חזר לקדמותו, ואף חלה הטבה בתנאים שחלו קודם להנחיה.

56. בתגובה הודיעו המבקשים (הודעה מיום 10/05/15) כי ההנחיה אינה פותרת במלואה את המחלוקת וכי נותרה מחלוקת בסוגיות אלה:
א. הגבלת המעבר בין משרות לשנה אחת.
ב. הגבלת מעבר של עוזר משפטי ממשרה קבועה למשרה זמנית, עד למציאת פתרון של קבע.

57. המבקשים טוענים כי התנהלות הצדדים עד לשנת 2012, יצרה נוהג מחייב וכי המדינה מחוייבת לפעול על פיו גם להבא.

עוד טוענים, כי הוראות פרק 18 ל תקשי"ר, העוסק במילוי מקום של עובד מדינה, הוחרגו במפורש מהוראת ההסכמים האישיים שעליהם חתמו העוזרים המשפטיים.

המדינה טוענת מנגד, כי בחוזים האישיים אין הסדרה של נושא מילוי מקום ולכן, שעה שהמדינה מאפשרת העסקת עוזר משפטי במילוי מקום, הרי שחובה עליה להיצמד להוראות התקשי"ר.
באשר לנוהל שנהג בעבר, לפני שנת 2012, טוענת המדינה, כי אין לאפשר הנצחה של מצב בלתי תקין וכי הרשות מחוייבת לפעול על פי דין, אף אם משמעות הדבר סטייה מנורמות שנהגו בפועל.

58. האם הוכח נוהג
פסיקה עתיקת יומין קובעת כי לצורך הוכחת נוהג יש להוכיח "חד משמעית וודאיות" (דב"ע מח/ 3-40 חבקין נ' גרחלת בע"מ, פד"ע כ 169).
עוד נאמר כי הנוהג נקלט כמקור משפטי בחוזה העבודה, אך ורק כתנאי מכללא ולכן קיומו של תנאי זה חייב להיות ברור וחד משמעי (דב"ע שם/2-7 תדיראן נ' בנסקי, פד"ע יא 334, ע"ע (ארצי) 384/03 פישהנדלר נ' קואופרטיב הנמל החדש, (מיום 4/1/06)

ובעניין ע"ע (ארצי) 465/03 כהן נ' פלסטין פוסט בע"מ, (מיום 20/6/05) נאמר:

"רמת ההוכחה חייבת להיות גבוהה וברורה ונדרשת לצורך כך תשתית ראייתית רחבה ומסודרת. עדות על מקרים מסויימים בהם נקט המעסיק דפוס פעולה מסויים, אינה מספקת כדי להוכיח קיומו של נוהג רחב ומחייב".

59. לענייננו, העסקת עוזרים משפטיים במערכת החלה בשנת 2005.
השינוי הנטען, חל בשנת 2012, שבע שנים לאחר מכן.

60. להלן נסקור את הדוגמאות שהובאו על ידי המבקשים, להוכחת קיומו של נוהג:

א. דוגמא א' בבקשת צד (עוזמ"ש א'):
עובדת זו הועסקה במשרה קבועה, יצאה לחופשת לידה וחזרה לעבודה. עם חזרתה הועסקה בשתי משרות זמניות לתקופה של שנה וחודש. לאחר מכן יצאה שוב לחופשת לידה, חזרה לעבודה ושובצה במשרה פנויה. מדובר על שנים 2011 ו- 2012.

ב. דוגמא ב' בבקשת צד (עוזמ"ש ב'):
עובדת זו הועסקה במשרה קבועה, לאחר מכן בשתי משרות זמניות לתקופה של שנה ושלושה חודשים, שבסיומם נמצאה לה משרה קבועה. גם כאן עסקינן בשנים 2011 עד 2012.

ג. עו"ד עטיה:
עבודה במשרה זמנית במילוי מקום לתקופה 11/12 ועד 6/13 (7 חודשים) ומחודש 7/13 עובדת במשרה קבועה.

ד. עו"ד ויצמן:
עבודה במשרה זמנית מחודש 5/10 עד 9/10 (4 חודשים) ומאז עובדת במשרה קבועה.

ה. עו"ד גל:
מלאה מקום במשרה זמנית מחודש 5/07 ומחודש 7/07 (חודשיים) ומאז מועסקת במשרה קבועה.

61. מבין הדוגמאות שהובאו, נמצאו כאלה שהחליפו מספר משרות זמניות. בהיבט זה אכן הוכחה התנהלות שרלבנטית למספר עובדים.
מנגד, אין די בדוגמאות שהובאו, כדי לקבוע קיומו של נוהג ביחס להעסקת עוזרים משפטיים במשרות זמניות, לתקופה העולה על שנה.
כאמור, לצורך הוכחת נוהג יש צורך להוכיח ודאות גבוהה וברורה. הדוגמאות הספורות שהובאו, אין בהן די. במיוחד שעה שעסקינן בהעסקה חדשה, של תפקיד בהתהוות, שלא היה קיים בשירות המדינה עד לשנת 2005 .
עוד יש לציין בעניין זה כי עסקינן בעוזרים משפטיים המועסקים, כל אחד מהם, על פי הסכם אישי.
משמעות קבלת טענת נוהג, הינה כי התנהלות המדינה ביחס למשרות מילוי מקום, הפך תנאי מכללא בהסכמים האישיים של כל אחד מהעוזרים המשפטיים .
המקרים הספורים שהובאו, אשר אחת מהן הועסקה במשרה זמנית בשנת 2012, לאחר ביטול "הנוהג" הנטען , אינם מאפשרים לקבוע כי בחוזה האישי של כל אחד מהעוזרים המשפטיים נכלל תנאי מכללא המאפשר העסקתו במשרה זמנית, ללא הגבלה על מספר המשרות הזמניות וללא הגבלת זמן.

62. משזו מסקנתנו, אין אנו נדרשים לדון בשאלה האם החוזים האישיים של העוזרים המשפטיים הינם למעשה "הסדר קיבוצי" והאם הנוהג (שכאמור – לא הוכח) הפך לחלק מהסכמי העבודה, כתנאי מכללא.

63. נדון להלן בסוגיות פרק 18 לתקשי"ר ותחולתו על העוזרים המשפטיים.

64. הוראות פרק 18 לתקשי"ר
פרק 18 לתקשי"ר עוסק במילוי מקום ובמינוי בפועל.
בסעיף 18.110 הוגדר "מילוי מקום":

"העסקה זמנית של אדם שאיננו עובד מדינה במשרה פנויה, בהתאם להוראות פרק זה, או העסקת אדם שאיננו עובד מדינה כממלא מקום של עובד הנעדר מתפקידו באופן זמני ... . (ההדגשות הוספו).

בסעיף 18.141 נקבע:
"משך תקופת העסקת ממלא מקום של עובד הנעדר זמנית מתפקידו יוגבל לשנה או לתקופת ההעדרות של אותו עובד ... נציב שירות המדינה או מי מטעמו רשאי לאשר הארכת תקופה זו, מטעמים מיוחדים שירשמו".

בסעיף 18.132 נקבע:
"האחראי במשרד רשאי לאשר העסקת ממלא מקום במשרה פנויה ... ועד לסיום הליכי איוש המשרה דרך קבע, רק במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר מתקיימים כל התנאים המפורטים להלן ...".

65. לעומת סעיף 18.110 הדן בעובד שבא למלוי מקום מחוץ לשרות המדינה, סעיף 18.2 לתקשי"ר דן במילוי מקום של עובד מתוך השירות.

בסעיף 18.201 נקבע:
""עובד" – עובד בכל מעמד, אשר התקבל לשירות המדינה כדין ואשר סיים את תקופת הניסיון שלו כעובד מן החוץ".

"מינוי בפועל" – מינוי עובד מדינה באופן זמני, במעמד של ממונה בפועל, למשרה במשרדו או במשרד אחר, כאשר נושא המשרה נעדר מעבודתו ... או כאשר המשרה פנויה".

בסעיף 18.212 נקבע:
"(א) אישור מינוי בפועל של עובד מותנה בכך שתשמר לעובד משרתו עד תום המינוי בפועל.
(ב) במקרים בהם מועסק עובד על פי חוזה מיוחד – תשמר לעובד משרתו עד תום תוקפו של החוזה המיוחד. הארכת מינוי בפועל מעבר לכך טעונה אישור נציבות שירות המדינה.
(ג) בהסמכת העובד, מותר לשמור לו משרה אחרת המתאימה לו, שדרגתה כדרגת משרתו ...".

66. מצאנו אם כן, כי משרת מילוי מקום כמוגדר בסעיף 18.110 לתקשי"ר, עוסקת במינוי בפועל של עובד מחוץ לשירות המדינה.
תקופה זו מוגבלת אמנם לשנה, אך אינה רלבנטית ביחס לעוזרים משפטיים, שהתקבלו לשירות המדינה בהליך של מכרז.

מאידך, בכל הנוגע למילוי מקום בפועל, כמוגדר בסעיף 18.2 לתקשי"ר, של עובד מתוך השירות, לא מצאנו הגבלה של שנה על תקופת מילוי המקום.
לטענת המדינה, סעיף זה חל רק על עובדים מתוך שירות המדינה, אשר השלימו את תקופת הניסיון שלהם (כמוגדר בסעיף 18.201 לעיל). נטען עוד כי תקופת הניסיון היא בת שנתיים, כפי שנקבע בסע יף 13.831 לתקשי"ר.
נציין כבר עתה כי בהוראות החוזים האישיים של העוזרים המשפטיים, אין התייחסות לתקופת ניסיון כלל.

67. המדינה טוענת כי מלכתחילה לא דובר על כך שהעוזרים המשפטיים יעבדו במשרות מילוי מקום. לכן, הוחרג סעיף 18 לתקשי"ר מהחוזים האישיים של העוזרים המשפטיים.
נטען כי שעה שבפועל החלו עוזרים משפטיים לעבוד במשרות מילוי מקום, הרי ששומה על שירות המדינה לפעול בעניין זה, בהתאם להוראות התקשי"ר.

עמדה זו של המדינה מקובלת עלינו, כעקרון.
המדינה חייבת לנהוג בשוויון כלפי עובדיה. המדינה מחוייבת להעסיק עובדים בהתאם להוראות התקשי"ר.
שעה בפועל, על אף הוראות ההסכם האישי, העוזרים המשפטיים מועסקים במשרת מילוי מקום, שומה על המדינה לפעול בעניין זה בהתאם להוראות התקשי"ר.

68. בכך לא הסתיים העניין.
המבקשים הראו בבקשה ובסיכומים, כי לא ניתן להחיל על העסקתם את הוראות פרק 18 לתקשי"ר כלשונם.
הדברים הובאו לעיל ונחזור עליהם.

ראשית, סעיף 18.110 עוסק במילוי מקום על ידי עובד מחוץ לשירות ואילו העוזרים המשפטיים הם עובדי מדינה לכל דבר ועניין, שנקלטו בהליך של מכרז.

שנית, מילוי מקום בפועל מיועד לעובד שהשלים תקופת ניסיון בת שנתיים ואולם בהסכם של העוזרים המשפטיים אין הוראה שלפיה הם מועסקים בתקופת ניסיון.

69. לעניין תקופת ניסיון נוסיף כי לטענת המדינה, אין צורך לכתוב בהסכם העבודה שמדובר בתקופת ניסיון בת שנתיים, שכן הוראה זו מופיעה בתקשי"ר וחלה על כלל עובדי המדינה, וגם על העוזרים המשפטיים.
עוד נטען על ידי המדינה כי הדבר "נאמר" לעוזרים המשפטיים בעת קליטתם לתפקיד.
העידה על כך גב' ימין יוחנן באומרה:
"אנחנו לא מוציאים הודעה בכתב. לא תמיד מודיעים. השאלה איך מגדירים מודיעים? עובד שזוכה במכרז מגיע לאמרכלות ויודע שהוא נכנס לתקופת ניסיון. הדברים נאמרים. אני לא יכולה להגיד שהדברים נאמרים תמיד אבל מדובר במשפטנים והם אמורים לדעת".

זאת בניגוד להוראת סעיף 13.811 (ג) לתקשי"ר הקובעת:

"האחראי יודיע למועמד על היותו בתקופת הניסיון ועל משכה לפי הוראת סעיף 13.82 או סעיף 13.83".

אין די בעדותה של גב' ימין יוחנן כדי להוכיח שהעוזרים המשפטיים יודעים, בעת קליטתם, כי הם נקלטים לתקופת ניסיון.

70. מקובלת עלינו עמדת המדינה, כי מקום שהוחלט להעסיק עוזרים משפטיים במשרות מילוי מקום, חובה על המדינה לפעול בעניין זה בהתאם להוראות התקשי"ר.
עוד מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה:
"הענקת הטבה בעין שלא כדין, לא הצמיחה ולא יכלה להצמיח לעוזרים המשפטיים כמו גם לארגונם היציג, זכות שכזו. בנסיבות אלה לא זו בלבד שעמידה על הוראות התקשי"ר היא מידתית וסבירה, אלא שהדבר התחייב מכללי מנהל תקין ומחובת תום הלב וההגינות של הרשות". (סעיף 207 לסיכומי המדינה).

71. החלת התקשי"ר "בשינויים המחוייבים" דורשת הוועצות
מטיעוני המדינה עולה כי בשל המיוחדות שבהעסקת העוזרים המשפטיים, לא ניתן להחיל עליהם את הוראות פרק 18 לתקשי"ר כלשונו, אלא יש לערוך התאמות למיוחדות שבתפקיד.
כך, העובדה שלא נאמר בהסכם העבודה שמדובר בתקופות נסיון ומה משך הזמן של הנסיון.
כך, לעניין המיוחדות שבמשרת העוזר המשפטי, שבה יש משמעות רבה לאמון המיוחד הנרקם בין העוזר המשפטי לבין השופט שעימו הוא מצוות.
כך, הרצון הלגיטימי של המדינה כמעסיקה, להביא לכך שדרך המלך תהיה העסקת עוזר משפטי במשרה קבועה ורק בעת הצורך, לתקופה מוגבלת, תתאפשר העסקה במשרת מילוי מקום.

72. המדינה מודעת לכך שהחלת התקשי"ר במקרה הנדון באופן מדוייק, אינה אפשרית. ראו בסעיף 206 לסיכומי המדינה, בו דובר על החלת פרק 18 "בשינויים המתחייבים".

73. בנסיבות אלה, החלת פרק 18 לתקשי"ר על מילוי מקום של עוזרים משפטיים, תוך ביצוע שינויים והתאמות הנדרשים עקב המיוחדות של התפקיד, חייבת היתה להעשות בשיתוף פעולה עם נציגות העובדים.
במסגרת זו היו מובאים בחשבון השיקולים שפורטו בהרחבה על ידי המבקשים, לעניין הפגיעה בזכויות עוזרות משפטיות שיוצאות לחופשת לידה, זאת אל מול עמדת המדינה על עמדתה העקרונית והמוצדקת, כי משרת מילוי מקום חייבת להיות מוגבלת בזמן וכי דרך המלך היא העסקת עוזר משפטי במשרה קבועה בצמוד לשופט.

המדינה טוענת שעסקינן במדיניות של המדינה, כי היא רשאית לשנותה מעת לעת ולהתאימה לנסיבות המשתנות. בעניין זה מפנה לבג"ץ 198/82 מינץ נ' בנק ישראל, פד' לו (3) 466.
אלא, שבניגוד לנושאים שנדונו בפסק הדין שם ובפסקי דין נוספים, כאן עסקינן ב"שינוי מדיניות" שעניינו זכויות העובדים.
בכל הנוגע לשינוי מדיניות העוסקת בזכויות עובדים, נקבע בשורה של פסקי דין כי שינוי זה חייב להעשות תוך ניהול משא ומתן ויידוע של הארגון היציג של העובדים.
כך נאמר בעניין עס"ק 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' הוועד הארצי של עובדי מנהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים , פדע' לה, בר"ע (ארצי) 20768-04-14 מדינת ישראל נ' חברת החשמל (מיום 10/7/14) ובפסקי דין רבים נוספים.

74. אף שדחינו את טענת המבקשים כי נושא מילוי מקום הפך לנוהג מחייב, הרי שעה שהמדינה מאשרת כי החליטה לשנות מההתנהלות שנהגה בעניין מילוי מקום עד שנת 2012 ולהכפיף עצמה להוראות פרק 18 לתקשי"ר "בשינויים המחוייבים" שומה היה עליה לערוך את השינויים לאחר היוועצות עם נציגות העובדים.

75. סיכום – מילוי מקום
מצאנו כי לא הוכח קיומו של נוהג, בשנים 2005 עד 2011, לאפשר מעבר של עוזרים משפטיים ממשרות קבועות למשרות מילוי מקום, ללא הגבלה על מספר המשרות הזמניות וללא הגבלת פרק הזמן שבו ניתן למלא מקום.
הדוגמאות שהובאו על ידי המבקשים אין בהן די כדי להוכיח קיומו של נוהג, בתו ך פרק זמן של שש שנים, שראשיתו עם כניסתם של העוזרים המשפטיים למערכת בתי המשפט.

76. מצאנו כי שעה שהמדינה החליטה, בניגוד לאמור בהסכם האישי של העוזרים המשפטיים, לאפשר לעוזר משפטי לעבוד במשרת מילוי מקום, שומה עליה לפעול בעניין זה בהתאם להוראות סעיף 18 לתקשי"ר.
עצם הפעלת פרק 18 לתקשי"ר על משרת מילוי מקום, הינו לטעמנו פררוגטיבה ניהולית של המדינה ולמעשה – חובתה של המדינה, במסגרת החובה שלא להפלות בין עובדיה.

77. עוד אנו קובעות כי שעה שלא ניתן יישם את פרק 18 על העוזרים המשפטיים כלשונו, בשל המיוחדות של מקצוע העוזר המשפטי, שומה היה על המדינה לנהל משא ומתן והיוועצות עם נציגות העובדים, בכל הנוגע להתאמות הנדרשות בפרק 18 לתקשיר, בנושא מילוי מקום.

78. המדינה טוענת כי בעת שינוי הנוהל, בשנת 2012 ובשנת 2013, לא היתה קיימת נציגות העובדים ולכן לא היתה חובת ניהול משא ומתן (סעיף 279 לסיכומים).

טענה זו עומדת בסתירה למסמכים בתיק, משנת 2012 לפחות, המעידים על כך שלעוזרים משפטיים היתה נציגות ברורה, שעמדה בקשר מול הנהלת בתי המשפט, לרבות פגישות וחלופת מכתבים.

79. הסעדים
בסעיף 210 לבקשת צד, פורטו הסעדים המתבקשים במסגרת בקשת מילוי מקום.
לאור המסקנות אליהן הגענו כמפורט לעיל, לא ניתן להעתר לסעדים המבוקשים בבקשה.
יחד עם זאת, קבענו שהיה על המדינה לנהל משא ומתן עם ההסתדרות עם נציגות העובדים, בכל הנוגע לאופן החלת פרק 18 לתקשי"ר על העסקת עוזרים משפטיים במילוי מקום, ועל השינויים הנדרשים בפרק זה לאור המיוחדות שבתפקיד העוזר המשפטי.
בנסיבות אלה אנו מורים לצדדים לחדש את ההדברות בסוגיית אופן יישום פרק 18 לתקשי"ר, במטרה להגיע להסכמות בעניין זה.
נקודת המוצא להסכמות אלה, היא כי שעה שהמדינה מאפשרת העסקת עוזרים משפטיים במשרת מילוי מקום, בניגוד לאמור בהסכם האישי, הרי שהיא מח וייבת לפעול בעניין זה בהתאם להוראות התקשי"ר.

80. בשים לב להודעת המדינה מיום 7/1/15 ולמכתבו של מנהל בתי המשפט מיום 2/4/15 (כמובא לעיל), בהם יש חזרה מסויימת מהודעות המדינה מהשנים 2012 ו- 2013, אין אנו רואות לנכון ליתן סעד נוסף מעבר לאמור לעיל, אלא משאירות אנו את הסוגיה לפתחם של הצדדים, במסגרת הדברות ביניהם, כ נדרש ביחסי עבודה תקינים.

81. הערה בטרם סיום –
המבקשים וכן לשכת עורכי הדין, טוענים כי הנחיות המדינה לעניין מילוי מקום של העוזרים המשפטיים, מביאים לפגיעה בעוזרות המשפטיות דוקא , שחלק הארי מהן הן בגיל שבו יוצאות לחופשות לידה.
לשכת עורכי הדין הגדילה וטענה כי מדובר בפגיעה בעצם המקצוע של עוזר משפטי ובנסיון להעלמתו מהעולם.
מנגד, שמענו וקראנו בדבר השיקולים התקציביים שעימם מתמודדת המדינה, הן בהיבט השעות הנוספות והן בהיבט מילוי מקום.
נבהיר כי לא מצאנו שעומדים שיקולים זרים בבסיס התנהלות המדינה בסוגיות שבפנינו.
אנו סבורות כי שני הצדדים נדרשים לרצון טוב ולרוח טובה, על מנת לצמצם את הפערים הקיימים ולהגיע לידי הסכמה בעניין מתכונת עבודתם של העוזרים המשפטיים. שהרי, בסופו של דבר, אין חולק כי המערכת כולה נתרמת ומתעצמת מעבודתם המאומצת והאחראית של העוזרים המשפטיים וכי עצם יצירת התפקיד על ידי המדינה, הביאה לשיפור משמעותי בשרות הניתן לציבור על ידי מערכת בתי המשפט, במיוחד נוכח העומס הבלתי אפשרי עימו מתמודדת המערכת.

סוף דבר

82. בקשת הצד שעניינה זכאות לשעות נוספות – מתקבלת.
העוזרים המשפטיים המועסקים על ידי הנהלת בתי המשפט, זכאים לתשלום שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
קביעה זו נכונה באופן רטרואקטיבי, בכפוף לדיני ההתיישנות.

ניתנת למדינה ארכה להערכות לתשלום שעות נוספות לעוזרים המשפטיים שעבדו בשעות נוספות, עד ליום 1/6/17.

83. בקשת צד שעניינה מילוי מקום - מתקבלת, באופן שאנו קובעות כי היה על המדינה לנהל משא ומתן עם נציגות העובדים בדבר אופן יישום הוראות פרק 18 לתקשיר על מילוי מקום על ידי עוזרים משפטיים.
בעניין זה אנו מורות למדינה לחדש את ההדברות עם נציגות העובדים, במטרה להגיע להסכמות בעניין זה.
הצדדים ידווחו אודות ההסכמות אליהם הגיעו, עד ליום 1/6/17.

84. משעסקינן בסכסוך קיבוצי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, יא' שבט תשע"ז, 7/2/17 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' הרפז

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' עילם