הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 61980-06-16

11 מאי 2018
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' צביה דגני
נציג ציבור (עובדים): מר גבריאל נבו

התובע:
אהרן דינצי
ע"י ב"כ: עו"ד עלינה מולכו זלצמן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד משה אהרון

החלטה

התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבע אשר דחה את תביעת התובע להכרה בפגיעה שנגרמה לו בברכיים כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.

טענות התובע

1. התובע יליד 1953 עוסק במסגרות ולחצנות. לטענתו, עבד חמישה מים בשבוע משך 10 שעות ביום, כאשר נדרש לביצוען של מספר פעולות מספר רב של פעמים (ר' סעיף 1 לכתב התביעה). ובלשונו:

"נדרש התובע לעמידה רבה על הרגליים לכריעה מרובה על ברכיו וזאת לצורך הרכבת ניטים, תכנון מכונות, ליטוש חלקים תחתונים או פנימיים של ציוד וכיוצ"ב".

2. עוד טען התובע שנדרש להרמת משאות כבדים של עד 50 ק"ג תוך שמופעל לחץ על ברכיו (ר' שם).

3. התובע צרף שתי חוות דעת רפואיות, של כירורגית אורטופדית ושל רופאה תעסוקתית אשר קבעו, כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לכאבים שחש התובע בברכיו וכי מדובר במחלת מקצוע לפי תורת המקרוטראומה (ר' סעיפים 4-3 לכתב התביעה).

4. עוד ציין התובע, כי קיים קשר סיבתי בין אופי עבודתו לפגיעה בברכיו, מאחר ועבודת התובע גורמת ל"חיכוך הברך או המפרק במשך תקופת ממושכת" (ר' סעיף 5 לכתב התביעה).

טענות הנתבע

5. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובע לא הניח תשתית לקיומה של מיקרוטראומה "שהינה תוצאה מפגיעות זעירות רבות חוזרות ונשנות בעבודתו" (ר' סעיף 5 לכתב ההגנה).

6. עוד טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין המחלה בה לקה התובע לעבודתו וכי מחלתו הופיעה על רקע מצב תחלואתי קודם ו/או מצב תחלואתי טבעי ולא כתוצאה מעבודתו (ר' סעיפים 9-7 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה

7. ביום 11.3.2018 התקיים דיון הוכחות במסגרתו נחקר התובע ובסיומה ניתנה המלצתנו, כי הנתבע יבחן הגשת עובדות מוסכמות ביחס לפעולות החוזרות והנשנות עליהן העיד התובע ועליה דיווח לחוקר המוסד של כיפוף ברכיים למעלה ולמטה תוך כריעה במשך לפחות לפחות שעתיים ביום.

8. ביום 25.3.2018 הודיע הנתבע כי חרף המלצת המותב כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 11.3.2018 לא מצא הנתבע כי אפשר להסכים על תשתת עובדתית ומינוי מומחה בשל "שינויי גרסה וסתירות". בנסיבות אלה ניתנת החלטתנו זו.

דוקטרינת המיקרוטראומה

9. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מרדכי קרוטמן – המוסד לביטוח לאומי (עבל (ארצי) 4208-10-16 (2018)) נכתב:

"כידוע על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים:
אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [ עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – אשר יניב , [פורסם בנבו] פד"ע לה 529 (1999)].
תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אלו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].
יש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (28.7.2002)]. יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.8.2006)]...
עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים"[דב"ע (ארצי) מו/64 – 0 אבשלום מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי , (לא פורסם), כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) מח/77 – 0 אליעזר מזרחי – המוסד לביטוח לאומי , [פורסם בנבו] פד"ע יט 538 (1988)]."

10. בתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי התובע תוארה עבודתו כדלהלן:

"4. במסגרת עבודתי כלוחץ סירים, הנני עובד עפ"י הזמנות של קהל לקוחות, אני לוקח דיסקית אלומיניום במשקל כ- 5 קילו, ולוחץ אותה עפ"י המודל אותו אני נדרש לייצר. לאחר לחיצת האלומיניום, אני מלטש את הסיר, ומרכיב ידיות בהתאם לגודל הסיר.
5. יצוין, כי מרבית העבודה נעשית בעמידה, מחצית מיום העבודה אני עומד קשור אל מכונת הלחצנות ומכופף את דסקית האלומיניום ע"י הפעלת כוח בלחץ בעזרת מוט פלדה היוצר התנגדות מול מכונת הכיפוף ובמחצית השנייה של היום אני עוסק בטיפול שוטף של העסק
6 . לאחר הכיפוף של דסקית הפלדה (בניית הסיר עפ"י המודל), אני מתקין ידיות לסירים בעזרת אקדח ניטים, גם בשלב זה אני נמצא על רגליי לאורך כל ביצוע העבודה".

(ר' סעיפים 6-4 לתצהיר התובע)

11. בחקירתו בפני חוקר המוסד סיפר התובע:

"אני אסביר לך מה אני עושה בעבודה שלי, מתוך היום יש לי 4 שעות ביום שאני עובד רצוף ב ייצור של הסירים, המכונה שיש לי במקום היא טכנולוגיה ישנה של ייצור סירים, זאת העבודה המרכזית שבגללה נדפקו לי הברכיים, ואני אסביר לך מה אני עושה ולמה ברך שמאל כואבת גם יותר מברך ימין, מדובר במכונה שאני שם על עץ דיסקית שטחה שממנה מייצרים סיר תוך כדי כיפוף שלו עם המכונה, עכשי ו אני אסביר לך איך אני עושה את זה, אני שם את הדיסקית על מודל עץ, אני שם מוט מתחת לבית שחי שהוא חצי עץ וחצי פלדה ואיתו אני בלחץ של הגוף מעצב את הדיסקית שהיא תהפוך להיות סיר או קערה או מחבת, אני בעצם מפעיל לחץ עם הגוף שאני יורד ועולה עם הברכיים שלי למעלה ולמטה ולצדדים מדי פעם ובעצם מעצב את הכלי ..כל סיר או קערה כזאת לוקח לי בערך 5 דקות או מספר דקות לעשות אותה, וככה אני עובד במשך 4 שעות ברציפות ומייצר את ההזמנות מדובר על 4 שעות בממוצע ביום, אחר כך אני מלטש ועושה ניטים ואורז אבל הפעולה המשמעותית שאני עושה שמשפיעה על הברכיים זה הייצור של הכלי"

(ר' נספח "א" לכתב ההגנה, עמ' 1 שורות 22-11, עמ' שורות 24-23) .

12. ובהמשך תאר התובע לחוקר את סדר הפעולות שהוא מבצע:

"אני עם המוט שנותן לחץ על הדי סקית, המוט מתחת לבית השחי והוא זז לפי התנועות של הגוף לרוב למטה ולמעלה, אני עושה את התנועות עם כיפוף של הברכיים ולמעלה ולמטה, הטווח של הגובה שאני יורד הוא חצי כריעה כזו ועולה חזרה למעלה לעמידה ישרה ככה שוב ושוב עד שהכלי מתעצב שזה לוקח בערך כמה דקות, העבודה שלי היא 4 שעות ברציפות כל יום על המכשיר הזה, יש לי מכשירים כאלו מאותו סוג שהפעולות בהן הן אותן פעולות בדיוק רק שהגדלים שונים לייצור של כלים בגדלים שונים".

(ר' עמ' 2 לדו"ח החוקר שורות 33-27).

13. נקדים ונאמר, כי הוכחה בפנינו תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי. אמנם מצאנו כי התובע העריך ביתר את משך ביצוע פעולת הלחצנות על ידו – בתצהירו טען כי מחצית מיום העבודה הוא מבצע את פעולת כיפוף דיסקה לצורך ייצור סירים ובחקירתו בפני חוקר המל"ל אמד את משך ביצוע הפעולה הנזכרת ב 4 שעות רצופות – אך לא ראינו בלשון ההגזמה בה נקט התובע כדי לפגום באמינות עדותו וטענתו, כי הוא מבצע פעולות חוזרות ונשנות של כיפוף הברכיים.

14. בעדותו בפנינו נשאל התובע מדוע טען בפני נציגי המוסד לבטיחות וגיהות שביקרו אצלו כי הוא עובד על מכונת הלחצנות שעתיים ביום, בניגוד לנטען על ידו בפני חוקר המוסד והשיב, כי הוא עובד שעתיים שלוש בכל יום על מכונת הלחצנות מאחר ואינו מסוגל לעבוד יותר (ר' פרוטוקול עמ' 3 שורות 12-7).

15. התובע הסביר כי כאשר ציין בתצהירו שעבודתו נעשית ברובה בעמידה, התכוון לאבחֵנה מעבודה המבוצעת ברובה בישיבה (ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 9-2).

16. התובע חזר וציין כי טווח הזמנים שהוא מקדיש למכונת הכיפוף נע בין שעתיים לארבע שעות כאשר משך הזמן תלוי בצרכי העבודה. ובלשונו:

"העיקרון הוא במכונה הלחצנות שאני עולה ויורד זה שעתיים שלוש, זה משתנה. השאר תלוי מה יש לי באותו יום, פעם מכבש, פעם בליטוש פעם בניטים. זה עבודה מגוונת"

(ר' פרוטוקול עמ' 4 שורות 18-16)

17. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין יניב ( עבל (ארצי) 313/97 המל"ל - יניב, פד"ע לה 529) נקבע, כי על הטוען למיקרוטראומה להוכיח:

"קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק ממש הפוגע בכושר עבודתו של העובד. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות אבן במקום שבו הן פוגעות בה. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של פגיעות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן', כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע"

18. שוכנענו, כי עבודתו של התובע כרוכה בכיפוף חוזר ונשנה של הברכיים כאשר הוא נדרש לכופף את הברכיים ולרדת לחצי כריעה ולעלות שוב ושוב על מנת להפעיל את כל לחץ הגוף על המוט המוחזק על ידו (מתחת לבית השחי) שקצהו מונח על גבי הדיסקה באופן שהלחץ מאפשר את כיפוף הדיסקה. כך, במשך לא פחות משעתיים ביום.

19. בעניננו, הוכיח התובע כי במשך שעתיים ביום ביצע תנועות דומות ואף זהות במהותן החוזרות ונשנות בתכיפות ובכך נגרמו לתובע פגיעות זעירות שהן תוצאות של פגיעות חוזרות ונשנות.

20. פרק הזמן הממושך בו מבצע התובע פעולות אלה, בהיותו עצמאי משך 40 שנים, מטה אף היא את הכף לטובת מינוי מומחה.

21. ואלה העובדות שתוצגנה בפני המומחה:

1. התובע יליד 1953 עוסק במסגרות ולחצנות מזה כ-40 שנים.

2. התובע עוסק בייצור סירים חמישה ימים בשבוע. גודל הסירים משתנה בהתאם להזמנות שהוא מקבל.

3. התובע מניח דיסקית עץ שטוחה על מודל עץ, ממקם מ וט שחציו עשוי עץ וחציו פלדה מתחת לבית שחי ואיתו בלחץ הגוף מעצב את הדיסקית שתהפוך להיות סיר או קערה או מחבת.

4. עיצוב הדיסקית לכלי המבוקש נעשה בדרך של כיפוף הברכיים וירידה לחצי כריעה לאחריה התובע שוב נעמד, רגליו מתיישרות ומיד הוא מכופף את הברכיים לתנוחת חצי כריעה על מנת להפעיל את כל לחץ הגוף על המוט המוחזק על ידו (מתחת לבית השחי) שקצהו מונח על גבי הדיסקה באופן שהלחץ מאפשר את כיפוף הדיסקה.

5. ייצור כל סיר או קערה אורך כ 5 דקות וכך נמשכת עבודת הייצור על פני כשעתיים כל יום.

22. החלטה על מינוי מומחה רפואי, תינתן בנפרד.

23. בטרם ימונה מומחה, יועץ-רפואי , כאמור יודיעו ב"כ הצדדים תוך 14 יום האם יש חומר רפואי נוסף אותו הם מבקשים להזמין ו/או להציג בפני המומחה.ו

24. שאלת ההוצאות תישקל במסגרת פסק הדין שיינתן בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ו אייר תשע"ח, (11 מאי 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר גבריאל נבו נציג ציבור עובדים

יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת

גב' צביה דגני
נציגת ציבור מעסיקים