הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 58185-01-16

13 ספטמבר 2017
לפני:
כב' השופט אורן שגב
נציגת ציבור (מע סיקים), גב' שרה חורש

התובעת:
רחל פיזיק ת.ז. XXXXXX605
(המנוח אפרים פיזיק ז"ל)
ע"י ב"כ: עו"ד אלישר פיינגרש
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

החלטה

התובעת היא אלמנתו של אפרים פיזיק ז"ל, אשר נפטר בחודש יוני 2016 (להלן – "המנוח"). השאלה בה עלינו להכריע היא, האם הוכח כי ביום 16.12.14 חווה המנוח אירוע חריג בעבודתו, שהוביל לאירוע מוחי ממנו סבל.

העובדות הצריכות לעניין:
המנוח עבד במשרד החקלאות החל משנת 1987, ובשנים האחרונות לעבודתו הועסק כטכנאי חקלאות. במסגרת עבודתו ביצע עבודות שונות, וביניהן: ניטור נתונים בעונת הגשמים, בניית מחקרים לשימור קרקע בשדות חקלאיים לפני עונת הגשמים וכן עבודות נוספות. בשנים האחרונות להעסקתו, מיעט התובע לצאת לעבודות שטח הדורשות מאמץ פיסי, ועיקר עבודתו נעשתה במשרד.
בהתאם לאמור בכתב התביעה המתוקן, ביום 16.12.14 אירע לו אירוע חריג, שעה שיצא מביתו בשעה 06:00 ונסע למשרד החקלאות בבית דגן. באותו יום נדרש לצאת לשטח לצורך ביצוע מחקר הנוגע לשימור קרקע ובדיקת כמות הסחף והנגר הזורם במחלקות מחקר לתוך מכלי דיגום המים.
טרם יציאתו לשטח חיבר המנוח לרכבו עגלה נגררת, שיום קודם לכן הועמסה בציוד ע"י צוות מיקור החוץ. דא עקא, תוך כדי חיבור העגלה, הבחין המנוח שלא הועמס על העגלה ציוד למדידת גשם ושכל המשקולות האמורות להגן על בסיס מכשיר הגשם לא הועמסו אף הן. לפיכך, נסע ברכבו למחסן והחנה את רכבו במרחק של כ- 30 מטר מהמחסן, שכן בשל מניעה טכנית נמנע ממנו להחנות את רכבו בצמוד אליו.
בהתאם לאמור בכתב התביעה המנוח העביר 4 אבני שפה במשקל עשרות ק"ג כל אחת מהמחסן לרכבו, ובמהלך העברת אבן השפה הרביעית חש לחצים בראש שמקרינים לכיוון המצח, סחרחורות וכאב ראש, דבר שגרם לו לאבד את שיווי המשקל. כתוצאה מכך אבן השפה שנשא, נשמטה מידו ונשברה לשניים והמנוח העביר את שני החלקים לרכבו.
לאחר מספר דקות, שבהן המנוח נח, שתה מים והשיב את נפשו, הוא אסף לרכבו את מר אלון רונן שהיה אמור להתלוות אליו בשעה 07:00. עם הגעתם למחוז חפצם, נקרא המנוח להעביר תדרוך לעובדים שהמתינו במקום, ותוך כדי שהוא מבצע את ההדרכה בשטח, התמוטט.
אחד הטכנאים שהיה במקום, הזעיק למקום את מנהלו של המנוח, ד"ר אלי ארגמן, והלה פינה אותו למרפאה של קיבוץ רמות מנשה, משם הועבר המנוח לחדר המיון של בית החולים רמב"ם בחיפה , שם אובחן כי לקה באירוע מוחי (להלן – האירוע החריג).
המנוח הגיש תביעה להכיר בו כנפגע עבודה לאור קרות האירוע החריג כאמור לעיל, ובהחלטת הנתבע מיום 14.10.2015, הוחלט לדחות את תביעתו (להלן – החלטת הנתבע). על החלטת הנתבע הנ"ל נסובה איפוא התביעה שלפנינו.
להשלמת התמונה נציין, כי לאחר שהמנוח הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ובטרם התקיים דיון ההוכחות בתיק, הלך המנוח לבית עולמו במהלך חודש יוני 2016 ובהתאם להחלטת כב' השופטת איצקוביץ מיום 09.11.16, ניתנה רשות לתקן את כתב התביעה, באופן שהתביעה תהפוך לתביעה של אלמנתו לקבלת קיצבת שארים. בהתאם, ביום 20.12.16 הוגש כתב תביעה מתוקן, ובעקבותיו כתב הגנה מתוקן.
בכתב ההגנה המתוקן, הכחיש הנתבע באופן גורף את כל טענות התובעת וטען כי לא הוכח קיומה של פגיעה בעבודה ו כן כי אין קשר סיבתי בין הפגימה ממנה סבל המנוח לבין תנאי עבודתו או למותו שאירע לאחר מכן.
בנוסף לתצהירו של המנוח, הוגשו מטעמו תצהיריהם של מנהלו הישיר, ד"ר ארגמן, הגב' מור שחר ומר אלון רונן (להלן – עדי המנוח). ביום 12.09.17 נשמעו עדויותיהם של עדי המנוח וביחס לתצהירו של המנוח עצמו, הוחלט כי הגם שלא יוצא מהתיק, הרי שלאור העובדה שלנתבע לא התאפשר לחקור אותו על תצהירו בטרם פטירתו, המשקל הראייתי שיינתן לאמור בתצהיר, יהיה בהתאם.

דיון והכרעה
על מנת להכיר באוטם מוחי כתאונת עבודה, בדומה לאוטם לבבי, יש להוכיח כי התרחש "אירוע חריג" בסמוך לקרות האוטם המוחי. ודוק, בחינה של חוות דעת רפואיות הובילה להלכה לפיה אם התרחש אירוע החריג בטווח של פחות משבוע ימים עובר לאוטם המוחי, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים (עב"ל 143/08 מאיר ארג'ואן נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.3.2004, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
בנוסף, בחינת קיומו של אירוע חריג היא בחינה סובייקטיבית, דהיינו השאלה הנדונה היא האם האירוע היה חריג ביחס למצבו של התובע ולא ביחס למאן דהוא (בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734). קביעה זו עליה להיתמך בראיות אובייקטיביות ואין די בעצם אמירתו של התובע ( עב"ל 469/08 אפרים דיצר נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.4.2009, פורסם במאגרים האלקטרוניים). על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה, הקושרת את הפגימה לעבודה (דב"ע מד/90-0, צבי שפיר נ. המוסד, פד"ע ט"ז 93).
עוד נפסק כי כאשר קיים ספק בדבר קיומו של אירוע חריג, ימונה מומחה-יועץ רפואי, לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף (ר' פרשת בירקלין; עב"ל (ארצי) 145/03 סבאח עראדה – המוסד לביטוח לאומי (2.3.05); עב"ל (ארצי) 1098/02 קדמן יוסף – המוסד לביטוח לאומי (6.1.04); עב"ל (ארצי) 23260-06-16 אבי ברנע נגד המוסד לביטוח לאומי (17.7.17) ). וכי אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג (ר' עב"ל (ארצי) 1285/04 בן ציון בנרויה – המוסד לביטוח לאומי (5.1.06); עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי נגד המוסד לביטוח לאומי (6.4.06), להלן – פרשת אושרי).
כפי שיפורט להלן, באנו לכלל מסקנה כי המנוח הרים את נטל הראיה לקיומו של אירוע חריג בעבודה, ואלו הם טעמינו.
נקדים ונציין, כי לאור העובדה שהמנוח לא הספיק להיחקר על תצהירו טרם פטירתו, לקחנו את העובדות שפורטו בתצהירו ביחס לקרות אירוע חריג כסיפור מסגרת בלבד מבלי ליתן להן, כשלעצמן, משקל ראייתי כלשהו. המשקל הראייתי ניתן אפוא רק לעובדות שצוינו בתצהיריהם ובעדויותיהם של שלושת העדים שהעידו בפנינו ולאחר בחינת עדויות אלה, באנו לכלל מסקנה, שאכן אירע לתובע אירוע חריג במהלך עבודתו, ובמה דברים אמורים?
נקדים ונציין כי שלושת העדים מטעם המנוח היו קשורים עמו בזמנים הרלוונטיים בקשרי עבודה בלבד ועדותם בפנינו ניתנה, כאמור לאחר שהתובע עצמו כבר לא היה בין החיים. נציין כי ד"ר ארגמן והגב' שחר הנם עובדי משרד החקלאות ומר רונן עובד בחברה פרטית המספקת שירותי מיקור חוץ למשרד החקלאות. לאף אחד מהם אין ולא היה קשר אישי למנוח או אינטרס בתוצאת התובענה דנן. שלושתם, כל אחד בדרכו, היה מעורב בחלק כזה או אחר של השתלשלות האירועים הנטענים בתצהירו של המנוח, ובאופן זה, קיבלנו את גרסתם לקרות האירועים הנטענים ע"י המנוח. כל השלושה העידו בפנינו בצורה עניינית, פשוטה ומהימנה. מבחינה עובדתית, שלוש עדויות אלה יצרו מארג עובדתי שמאמת את האירועים שתוארו ע"י המנוח בתצהירו.

לעצם העניין, ד"ר ארגמן העיד בתצהירו כי הוזעק למקום ומצא כי המנוח נמצא במצוקה, חסר סבלנות ושרוי באי שקט, באופן שלא היה מוכר לו קודם לכן, לאור היכרותו את מצבו הרפואי הקודם של המנוח כחולה סכרת. ד"ר גדרון תיאר כי המנוח לא הבחין בו כשהתקרב אליו וכי מבטו היה זגוגי ולא ממוקד. עוד סיפר כי המנוח סיפר לו כי הרים אבני שפה בבוקרו של אותו יום, דבר שהיה חיוני לביצוע העבודות בשדה וכי השקיע בכך מאמץ רב (סעיף 8 לתצהיר ד"ר ארגמן).
ד"ר ארגמן תיאר כי החליט לפנותו למרפאת הקיבוץ שם הומלץ להם לפנות בדחיפות לבית החולים . עוד העיד ד"ר ארגמן כי הגב' מור שחר התלוותה למנוח לבית החולים רמב"ם יחד עם בן הזוגה. לבסוף העיד כי במהלך הנסיעה ליוקנעם, בדרך לבית החולים רמב"ם, המנוח היה מבולבל והרבה להתלונן על קשיים בראייה.
בחקירתו הנגדית העיד ד"ר ארגמן, כי התובע לא נהג לקחת חלק במטלות פיזיות, וזאת בשל מצבו הרפואי כחולה סכרת. עוד העיד כי הציוד היה אמור להיות מועמס על העגלה ע"י הצוותים באתר. ד"ר ארגמן הודה כי לא נכח בזמן התמוטטותו של המנוח ובסמוך לאחר שהוזעק למקום, מצא את המנוח יש וב על כיסא (עמ' 5 לפרוטוקול מול שורה 17-18). ד"ר ארגמן אישר בחקירתו החוזרת כי מדובר על העמסה של אבני שפה והדבר תואם את טענתו של המנוח.
מר אלון רונן, העיד כי המנוח אסף אותו בסביבות השעה 06:30 בבוקר ואישר בחקירתו הנגדית, כי הציוד היחיד שלא נארז יום קודם לכן הוא מד הגשם והאבנים שהיו אמורות לייצב אותו וכי "זה היה בעגלה" (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 4-5). כשנשאל איך הוא יודע איך זה הגיע לעגלה, הבהיר: "שאלתי את אפרים מה הוא עשה וראיתי שהוא אדום, הוא סיפר לי שראה שחסר מד גשם אז הוא העמיס אותו לפני שהגעתי." (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 9).
הגב' מור שחר העידה אף היא כי המנוח התנהג באופן חריג והיה "עצבני וחסר שקט והוא בן אדם בדרך כלל מאוד רגוע ונעים. הוא היה מתוח ועצבני ולא כתמול שלשום" (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורה 6). הגב' מור העידה עוד כי ברגע מסוים ראתה התקהלות סביב המנוח, וכשהתקרבה ראתה את המנוח יושב על כ יסא וכולם עומדים מסביבו. הגב' מור אף העידה כי בשעות הרבות שבילו יחדיו כשהתלוותה אליו לבית החולים רמב"ם ובהמתנה שם, הוא סיפר לה שהעמיס אבני שפה כבדות והתלונן שהפעיל מאמץ רב.
נמצאנו למדים, כי התיאור העובדתי המופיע בגרסת המנוח הולם לחלוטין את עדויותיהם של שלושת העדים מטעמו, אשר ליוו אותו לפני ההתמוטטות ובסמוך לאחריה.
אכן, לגרסת המנוח בדבר עצם ההתמוטטות לא נמצאה גרסה תומכת, שכן כל אחד משלושת העדים העיד כי לא נכח ברגע ההתמוטטות, ואולם, מעדותם של ד"ר ארגמן והגב' מור, שתיארה התקהלות ספונטנית סביב המנוח שנמצא ישוב על כיסא כשהוא מבולבל ולא ממוקד ומהעדויות על אודות התנהגותו החריגה בסמוך למועד האירוע הנטען, ניתן להסיק כי אכן הוא חווה אירוע חריג בזמן העבודה, וזאת על רקע ביצוע מטלה שהייתה כרוכה במאמץ חריג, שהוא לא היה מורגל בו.
לא מצאתי כל ממש בטענות הנתבע כי אין קשר בין הדיווח על התנהגות חריגה בין השעות 06:30 בבוקר לאירוע החריג הנטען שארע בשעה 10:00. כאמור לעיל, קשר סיבתי בין אירוע נטען לבין קרות אוטם מוחי, יכול להתקיים בטווח של עד שבוע ימים. קל וחומר בטווח של שעות ספורות ותמהנו מה פשרה של טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו בהקשר זה. כך גם לגבי הטענה כי ידוע שלתובע גורמי סיכון רבים. ברי, כי רק בידיו של מומחה רפואי לחוות את דעתו בנוגע לקשר הסיבתי, תוך התייחסות להשפעתם של גורמי סיכון נוספים, כגון מצב רפואי קיים. העובדה שהמנוח היה חולה סוכרת, אין בה, בשלב זה כדי להעלות או להוריד לעניין עצם הצורך במינוי מומחה רפואי.
ביחס לטענת הנתבע כי לא קיים תיעוד בנוגע להעמסת הציוד בשעות הבוקר, לא ברור לאיזו אסמכתא ציפה הנתבע. שלושת העדים שהעידו בפנינו, ועדותם לא נסתרה, העידו כי המנוח סיפר להם על המאמץ הרב שהשקיע בהעמסת אבני השפה בבוקרו של יום האירוע.
אכן, אין תיעוד רפואי לפנייתו של המנוח למרפאת הקיבוץ, ואולם אין בכך כדי לשנות מאומה, לאור העובדה שאין חולק, כי המנוח לא קיבל שם טיפול רפואי אלא הומלץ לפנותו לבית החולים רמב"ם, כפי שאכן קרה.
ביחס לטענה כי המנוח התייעץ עם עורך דין טרם חקירתו אצל הנתבע בטרם הגשת תצהירו, כאינדיקציה לאמינות גרסתו, אנו סבורים, כי מדובר בטענה שראוי היה לה שלא תישמע, בוודאי לאחר שנשמעו הראיות והסתבר כי עדויותיהם של שלושת העדים עולות בקנה אחד עם גרסתו של המנוח.
בטרם סיום, מצאנו לנכון להעיר, כי כפי שהדבר משתקף בפרוטוקול הדיון (עמ' 9 מול שורה 19 ואילך), בית הדין סבר כי מן הראוי שהנתבע ישוב וישקול עמדתו על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, שעה שהסתבר כי גרסתו של המנוח נשענת על יסודות מוצקים של עדויות עדים אובייקטיביים. יש להצר על העמדה הבלתי מתפשרת מטעם הנתבע, שלא מצאנו לה כל הצדק. בשל האמור לעיל, ומשראינו לנכון לקבל את התביעה ולהכיר באירוע שארע למנוח כאירוע חריג בעבודה, ובנסיבות העניין, אנו משיתים על הנתבע הוצאות משפט בסך 7,000₪.
עניינו של התובע יועבר אפוא למומחה רפואי מטעם בית הדין לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שאירע לו בעבודה ביום 16.12.14 לבין האוטם המוחי בו לקה.
החלטה על אודות המינוי תינתן בנפרד.
ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ז, (13 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורן שגב, שופט

שרה חורש
נציגת ציבור מע סיקים