הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 50796-10-15

14 דצמבר 2017

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל

התובע
איתן חלילי
ע"י ב"כ: עו"ד ר. קיציס (מטעם הסיוע המשפטי).
-
הנתבעים
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ש. וינגרטן צ'רנקר

פסק דין

האם עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה ברגלו הימנית לבין עבודתו על פי תורת המיקרוטראומה? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן:

עיקר התשתית העובדתית היא כדלקמן:
התובע יליד 1973, במועדים הרלוונטיים לתביעה הועסק על ידי חברת המימד השביעי בתפקיד מנתח מערכות בכיר / מנהל פרויקט , והוצב לעבודה בסניף המרכזי של בנק לאומי.
ביום 9.7.14 התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה ב פגיעה ברגלו הימנית כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בטופס התביעה ציין כי הפגיעה ברגלו נגרמה בשל רכב לא תקין שמעבידו העמיד לשימושו למשך כחודש, באוגוסט 2006, לטענתו דוושת הגז ברכב ברכב היתה קשה, והצריכה לחיצה מאומצת.
ביום 2/11/14 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו נדחתה מן הטעם שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין מחלתו, אשר התפתחה כתחלואה טבעית.

טענות התובע:
לטענת התובע, יש לקבל את התשתית העובדתית אשר פורטה בתצהירו, ובתצהיר העדים מטעמו, לפיה בחודש אוגוסט 2006 מעבידו העמיד לשימוש רכב תקול מסוג פורד פוקוס.
התובע מציין כי הוא מתגורר בנתניה ועובד בלוד, ולפיכך בחודש אוגוסט 2006, מדי יום במשך שעה ורבע בבוקר ושעה ורבע בערב הוא עשה את דרכו מהבית לעבודה ולהיפך, תוך שנדרש להפעיל לחץ רב על דוושת הגז.
לטענתו הלחיצות החזקות על דוושת הגז במשך שעתיים וחצי ביום גרמו לו לציסטה באחורי הירך הימנית, ולאחר מכן כתוצאה מכך אובחנו אצלו לאחר מספר שנים גם לקויות שונות בקרסול וכן בלטי דיסק.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו, וכן זומנו לעדות שניים מחבריו אשר העידו כי בזמן אמת התובע התלונן בפניהם כי דוושת הגז ברכב שקיבל היתה "דוושה כבדה", וכן התלונן על כאבים בקרסול וכי התובע ביקש להחליף את הרכב שנמסר לו.

הכרעה
בית הדין הארצי לעבודה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין את הכללים להכרה בפגיעה כתאונת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. בעב"ל 317/97 המל"ל נ' יניב פד"ע לה 532, 533 נקבע כדלקמן:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח".
בעב"ל 1012/00 אלי שבח – המל"ל (פסק הדין מיום 28/7/02 פורסם בנבו) נקבע:
"יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה.. בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו האירוע – האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"
כפי שנקבע בעב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח [פורסם בנבו] (22.12.2014) על המבוטח להוכיח קיומם של אירועים חוזרים ונשנים, משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה.
בענייננו ממכלול הראיות עולה כי לא היתה כל תקלה ברכב שנמסר לשימושו של התובע:
ראשית, טענתו של התובע בעניין התקלה ברכב לא נתמכה בכל מסמך אובייקטיבי המתעד בדיקה של הרכב או תיקון או טיפול או נסיון לתיקון בזמן כלשהו. ככל שמדובר היה בתקלה של ממש, הדעת נותנת כי העניין היה נבדק, וכי ניתן היה להציג דו"ח המבהיר את סוג התקלה ברכב או להצביע על נסיון כלשהו לטפל בתקלה .
שנית, מעדותו של חברו של התובע עולה כי לדידו ספק אם בכלל הייתה תקלה ברכב ואפשר שמה שהתובע כינה "דוושה כבדה" הוא הסטנדרט של דוושת הגז ברכבי פורד.
כך נרשם בתצהירו של חברו של התובע מר חיים שם טוב ש ציין כי השתמש ברכב הפורד נשוא ענייננו, במשך מספר ימים (נסרק לתיק ביום 19/12/16):

דברים דומים מסר העד מר חיים שם טוב גם בעדותו בפנינו (ר' עמ' 5).

שלישית, מעדותו של התובע בעצמו עולה כי הרכב נשוא ענייננו לא עבר כל טיפול או תיקון בעקבות תלונתו על כך שדוושת הגז כבדה, אלא שבעקבות בקשתו להחליף את הרכב, הרכב הועבר לעובדת אחרת (ראה עדות התובע עמ' 7 שורה 13).
לדידנו, אין להעלות על הדעת שרכב תקול היה מועבר לעובדת אחרת ללא כל בדיקה או תיקון.
לנוכח כל האמור לעיל מסקנתנו היא כי התובע אכן לא היה מרוצה מהרכב שניתן לו וביקש להחליפו, ואולם זאת על רקע חוות דעת שגיבש עם חבריו לפיה הרכב כבד, ועדיף רכב אחר וזאת מבלי שהוכח כי הרכב סבל מתקלה כלשהי.
בבחינת למעלה מן הצריך נציין כי גם לגבי משך התקופה שבה התובע עשה שימוש ברכב אין בפנינו כל ראיה אובייקטיבית. הגם שמדובר בעניין טכני, שסביר להניח שהוא מתועד במסמכים שבידי המעסיק, הרי שלא הוצגו בפנינו כל מסמכים בעניין ומעבר לעדות כללית של התובע, שלפיה השתמש ברכב במשך כחודש, התובע טען כי איננו יכול לזכור באיזה תאריך קיבל את הרכב ומתי השיבו.
נציין, כי לא הוצג בפנינו ת יעוד רפואי של התלונות האורתופדיות של התובע לכל אורך השנים, ואולם אין חולק כי הטענה הנוגעת לפגיעה שנגרמה עקב שימוש ברכב הועלתה בשיהוי ניכר, שנים לאחר שהתובע כבר לא השתמש ברכב.
מכל מקום, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הרכב היה תקול, הרי שהתרשמותו הסובייקטיבית כי הדוושה של רכב מסוג פורד פוקוס "כבדה", והתרשמות חבריו כי יש עדיפות לרכב מסוג מזדה איננה יכולה ללמד על כי השימוש ברכב הפורד יצר פגיעה במנגנון של מיקרוטראומה, מה גם שמדובר בענייננו בשימוש מוגבל ביותר, שנמשך לכל היותר חודש ימים.
מכל הטעמים שפורטו לעיל הגענו לכלל דעה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי אירעה לו פגיעה מסוג "מיקרוטראומה", ולפיכך דין תביעתו להדחות.
כמקובל בהליכים מסוג זה, אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, (14 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד