הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בירושלים ב"ל 2694-09-16

10 ספטמבר 2017

לפני:

כב' השופטת יפה שטיין

המערער
רפי חרזי ת.ז. XXXXXX276
ע"י ב"כ: עו"ד ארז לבנון
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר

פסק דין

  1. בפני ערעור, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים בענ יין נפגעי עבודה, מיום - 7.6.2016.
  2. להלן פירוט העובדות הרלבנטיות:

א. המערער, נהג הסעות במקצועו נפגע ביום 28.10.2012 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.
ב. הועדה הרפואית לעררים קבעה למערער נכויות שונות בתחומי האורתופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה ועיניים. עוד קבעה הועדה הרפואית לעררים כי אין כל קשר סיבתי בין הסחרחורות מהן סובל המערער לבין תאונת העבודה מיום 28.10.12 .
3. עיקר נימוקי הערעור:
א. הועדה טעתה בכך שלא קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 20% בתחום א.א.ג כפי קביעתו של ד"ר גורביץ.
ב. הועדה טעתה בכך ששללה את הקשר הסיבתי בין פגיעתו של המערער בתאונה לבין הנכות בתחום ה א.א.ג וזאת לנוכח תלונות ספורדיות בשנת 2009, בניגוד להלכת מרגוליס לפיה ניכוי מצב קודם יכול שייעשה רק על סמך נתונים מוכחים שאובחנו במבוטח טרם קרות התאונה, ואשר הייתה יכולה להיקבע בגינם נכות.
ג. טעתה הוועדה הרפואית בכך שלא ערכה חשבון עובר ושב כמתבקש בהלכת מרגוליס וכן לא ציינה מה היא נכותו הצמיתה של המערער כיום בתחום א.א.ג לנוכח הסחרחורות המגובות במסמכים רפואיות ומהי הנכות שיש לייחס לעברו אם בכלל.
ד. טעתה הוועדה בכך שלא התייחסה לתעודה הרפואית מטעם ד"ר גורביץ, הן בעניין הנכות הצמיתה והן בעניין הקומפנסציה עקב מספר תלונות בודדות בעברו, בהתאם לאמור בהחלטת כב' הרשם איתם.
ה. טעתה הוועדה בכל שלא נימקה את החלטתה בדבר היעדר הקשר הסיבתי וכן לא נימקה את החלטתה בדבר אי קבלת המלצת ד"ר גורביץ.
ו. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר שכן הוועדה הרפואית לעררים כבר נעולה בדעתה.

4. עיקר התנגדות ב"כ המשיב:
א. הוועדה ערכה למערער בדיקה גופנית שנמצאה תקינה, התייחסה לתיעוד רפואי רב, התייחסה באופן מנומק לחוות הדעת הרפואית מטעם המערער של ד"ר גורביץ והגיעה למסקנה מנומקת לפיה אין קשר סיבתי בין התלונות בגין סחרחורת לבין תאונת העבודה.
ב. מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת דיה בנסיבות העניין. הוועדה הסבירה מדוע אינה מסכימה עם מסקנת ד"ר גורביץ מטעם המערער; הסבירה כי לא מדובר באירוע בודד אחד וכן הסבירה שד"ר גורביץ לא ערך בדיקה גופנית וכי הבדיקה הגופנית שנערכה על ידי הוועדה לא העידה על סחרחורת ממקור ווסטיבולרי.
ג. בנוסף, בהיעדר קשר סיבתי אין מקום לעריכת חשבון עובר ושב ואין כל רלוונטיות להלכת מרגוליס.

5. דיון:
א. כידוע, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות כמו גם הקשר הסיבתי, נמצא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.
בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועד ה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעות הוועדה הן לעניין הקשר הסיבתי והן לעניין אחוזי הנכות עבל   10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).
ב. קביעת הוועדה:
שר בסעיף "ממצאים בבדיקת הועדה" ציינה הוועדה כי:
"הוועדה עיינה ברישומי ביקורים ד"ר עדרי מ 2012-2014 המתעדים תלונות על סחרחורת וכן בביקורים קודמים טרם קרות התאונה אצל פרופ' חגאזי ב 2009. 15/10/2007 שם נרשם כי החל לסבול פעם נוספת מסחרחורת עם התקף כמעט פעם ביום וכן בביקורים מ 22-27/10/2009 גם שם מתועדות תלונות על סחרחורות וניתן מרשם לסטונרון. וכן ב ENG מ 11/9/2013 ו 24/8/2014 שבהם נרשם נסטגמוס תנוחתי במהירות זוויתית נמוכה עם בדיקה קלורית תקינה ." (ההדגשות לא במקור – י.ש).
ב"סיכום ומסקנות" קבעה הוועדה כי:
"מבחינת א.א.ג בבדיקה גופנית לא נצפה ניד היה יציב ברומברג במבחן ציסקאולפיים היה שלילי. בעיון בתיק רפואי מלמד כי כבר ב 2007 סבל ממספר אירועים בשל סחרחורת ולא פסקו ומתועדים גם ב 2009. בבדיקת ENG שתארו נמצאו ממצא ניד תנוחתי במהירות זויתית נמוכה עם בדיקה קלורית תקינה ולכן הוועדה סבורה כי אין קש"ס בין התלונות על סחרחורת לתאונה הנדונה היות ואלו החלו עוד לפני שנת 2007 ולא הסתכמו באירוע בודד. הוועדה עיינה בתעודה רפואית ד"ר גורביץ מ 17/10/2015 ומציינת כי לא נמצא בה בדיקה גופנית. לא ברור אם התקיימה בדיקה כזו. ד"ר גורביץ מנתח את בדיקות ENG אך אינו מתייחס לערכים ... המופיעים בה. כמו כן כותב כי אין חשיבות לתלונות הסחרחורת ב 2007 שכן אין לאחר זה כל תלונות – דבר הלוקה באי דיוק לאור התיעוד שפורט לעיל ולכן הוועדה לא מקבלת את מסקנותיו" (ההדגשות לא במקור – י.ש).
לאור זאת קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הסחרחורות מהן סובל המערער לבין התאונה ולא קבעה נכות.ב
ג. כאמור, הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר גורביץ. וכך נאמר בחוו"ד זו:
"בדיקת ENG מתאריך 11.9.2013 מורה על פגיעה משמעותית במערכת הווסטיבולארית שמתבטאת בניד פתלוגי בשתי הבדיקות הפרוקסיסמאליות, ו ניד פתולוגי ב 4 תנוחות שונות.
בדיקת ENG מתאריך 24.8.2014 מורה על המשך קיומה של אותה פתלוגיה תנוחתית משמעותית.
מאחר והבדיקה השניה בוצעה כשנתיים לאחר התאונה, הרי שמוצתה זה מכבר תקופת ההתייצבות והשיקום הספונטני העקרוני שאם אכן מתקיים הוא מתגבש תוך זמן זה.
במקרה הנדון כמעט ואין שינוי משמעותי בין שתי בדיקות ה ENG דבר המורה על העדר קומפנטציית שיקום ולאור היותה של הפתלוגיה במערכות הסמי צירקולאריות – הדבר מורה על תיפקודיות פתלוגית לצמיתות.
הנכות המתאימה הינה של 2% ע"פ סעיף 72(4) ב 22.
אין כל חשיבות לתלונת הסחרחורת משנת 2007 – מאחר ואין עליה כל מידע אובייקטיבי, כלל לא ברור אם המונח אכן התייחס לתחושת סחרחורת וסטיבולארית או שהמילה סחרחורת שימשה לתאור תחושות שאין וסטיבולאריות, אין לאחר מועד זה כל המשך תלונות, או בדיקות, או טיפולים או כל דבר אחר שיצביע על המשך התלונה. ובמקביל – מאחר וידוע שמצבים דומים יכולים לעבור קומפנסציה מלאה – יש להניח שגם אם היה מדובר במצב וסטיבולארי קל הרי שמירב הסיכויים שעבר תהליך כזה.
לא סביב בעליל שאם הייתה קיימת הפרעה וסיבולארית אקטיבית כלשהי אחרי שנת 2007 הנפגע לא היה מתלונן נבדק ומחפש מזור לתחלואה שכזאת, שבתור נהג אינה מאפשרת המשך עבודה סדירה וחיי יום יום תקינים. ומאחר ואכן אין כל תלונת 5 שנים, עד לתאונה הנדונה ב 2012 – אין לתת כל משקל לאותה תלונה משנת 2007."
ד. כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה ומחוות דעת ד"ר גורביץ , הועדה בדקה את התובע פיזית ( כאשר לא ברור, לדעת הוועדה האם ד"ר גורביץ בדק את המערער או קבע את ממצאיו רק על סמך החומר הרפואי). הוועדה התייחסה לתלונות התובע משנת 2009 וכן לחוות דעתו של ד"ר גורביץ. בממצאיה ציינה הוועדה כי נמצאו תלונות קודמות של המערער באשר לסחרחרות בשנת 2009 (כאשר מהתיעוד הרפואי שצורף לסיכומי המשיב עולה עוד כי התובע אף נשלח לבדיקת MRI בעקבות תלונותיו על סחרחרות ). הוועדה ציינה בממצאיה כי הבדיקה שנערכה לתובע על ידי הוועדה נמצאה תקינה, וכי למערער מספר תלונות קודמות בגין סחרחורות.
ה. באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה " שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147).
זאת ועוד. עצם הבדיקה והממצאים השונים מהווים הנמקה מספקת . בית הדין הארצי קבע לא פעם כי "שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות דעת, מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות. מכאן כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת" ( דב"ע נא /122-99 חיים רוזלר - המוסד פד"ע כג.(169 כך גם חזר בית הדין הארצי בעב"ל 17991-04-13 המוסד – עזמי מסראווה.
ו. הוועדה התייחסה לחוות דעת ד"ר גורביץ באופן מנומק, כאשר הממצאים שבידיה, לאור בדיקה שערכה לו, היו תקינים . הוועדה אף הסבירה מדוע אין בידה לקבל את חוות דעתו של ד"ר גורביץ באשר חוות דעתו מתבססת על נתונים חלקיים בלבד, ללא בדיקת התובע ובהתעלמות מתלונות התובע בשנת 2009 שמלמדות על תלונות חוזרות ונשנות בגין סחרחורות ולא על תלונה מינורית חד פעמית.
ז. למעלה מן הצורך אציין, כי מסקנת הוועדה עולה ולו גם לכאורה בקנה אחד עם חוות דעתו של ד"ר גורביץ לפיה סביר יותר להניח שאם היתה הפרעה וסטיבולארית אקטיבית, היה המערער נבדק ומחפש מזור לבעייתו. ואכן המערער שב ונבדק וחיפש מזור לבעייתו זו.
לפיכך, ניתן להסיק מחוות דעתו של ד"ר גורביץ את המסקנה שהסיקה הוועדה הרפואית – תלונותיו הקודמות של התובע עשויות לשלול את הקשר הסיבתי בין תלונות המערער על סחרחורות לבין התאונה מיום 28.10.2012.
ח. מכל מקום, בהיעדר קשר סיבתי אכן אין כל רלוונטיות להילכת מרגוליס. יש לפעול בהתאם להילכת מרגוליס רק מקום בו נמצא קשר סיבתי בין הנכות לבין תאונת העבודה.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, לא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה ועל כן הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ז, (10 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .