הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בבאר-שבע - בשבתו באילת ב"ל 9755-03-16

14 דצמבר 2017

לפני: כב' השופט אילן סופר
נציג ציבור (עובדים) – מר יוסף עובד

התובע:
ארמנד נסים סידי ( ת.ז.-XXXXXX108)
ע"י ב"כ: עו"ד אדוארדו ווסר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

לפנינו תביעה לתשלום גמלת השלמת הכנסה אשר נדחתה בשל אי המצאת מסמכים.
התובע מקבל קצבת זקנה החל מ-10.12, עת הגיעו לגיל פרישה. התובע הגיש תביעה להשלמת הכנסה ב-11.15 אשר נדחתה ביום 14.2.16 לאחר שלא המציא את מלוא המסמכים.
בחודש 3.16 הגיש התובע תביעה נוספת להשלמת הכנסה, אשר נדחתה לאחר שלא הומצאו המסמכים שנדרשו ממנו – ובהם הסבר לכספים שרשומים על שמו, מסמכים בקשר לרכב ואישור על תשלום פיצויים.
בטופס התביעה מ-11.15 התובע ציין אין בבעלותו נכסי מקרקעין והוא גר בשכירות (נ/1) . בתצהיר שהגיש לבית הדין ציין התובע אין לו דירות על שמ ו. כאשר נדרש להמציא אישור מחברת "נוף ים מבט אל המרינה" (להלן – החברה) שלפיו בוטל ההסכם, מתי בוטל ההסכם, והאם קיבל החזר כספי בגין ביטול העסקה, התובע ציין בתצהירו שהחברה לא קיימת, אין לו מסמכים ולא קיבל החזר כספי.
בחקירתו הנגדית התובע סיפר כי בשנת 2008 ערך הסכם עם החברה, לרכישת דירה באשדוד. התובע נסע לחו"ל השאיר להם את הכסף בבנק דיסקונט. לאחר מכן פנו אליו בכתב לקבל מפתחות ולשלם את יתרת התשלום. מעולם לא נכנס לדירה. הוא העביר 200,000 ש"ח לחברה. (עמ' 5 שורות 9 – 32).
בסוף הדיון ניתן צו לחברה אשר התבקשה למסור דיווח על זכויות התובע בדירה ברחוב נחל לכיש 23 אשדוד.
ביום 21.5.17 נמסרה הודעה לפיו ביום 7.11.07 רכש התובע יחד עם סידי גמיל דירה בסך של 915,000 ש"ח. ב 28.11.07 נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים, וב-12.3.08 נרשמה הערת אזהרה לטובת בנק המזרחי טפחות על סך 875,205 ש"ח. עד ליום 3.9.08 שילם התובע 976,323 ש"ח, יתרת החוב בסך 197,070 ש"ח הועמדה לפנים משורת הדין על 100,00 ש"ח שמתוכם שילם התובע 60,000 ש"ח ביום 3.8.09 . הדירה נמסרה לתובע ב-4.8.09. ב-5.9.10 נרשם צו עיקול על זכו יות הקונים.
בשנת 2013 פנה לחברה ב"כ בנק המזרחי בקשר לאי פירעון המשכנתא. הליכי כינוס לא יצא לפועל לאחר שהתובע כנראה שילם את תשלומי המשכנתא.
בשנת 2014 בוצעה פרצלציה במקרקעין ונרשמו הערות האזהרה לטובת הקונים – ובכלל זה התובע, בנק המשכנתאות, ומבצעי העיקול. ת יק רישום הבית המשותף והוגש ללשכת רישום המקרקעין ונמצא בהליכי רישום סופיים.
בפועל לא בוצעו הליכי ביטול הזכויות הרשומות על שם התובע, אך החברה עומדת על זכותה לבטל את ההסכם ודורשת את סכום החוב המקורי על סך של 941,715 ש"ח.
לטענת התובע לא מדובר בנכס בעל ערך, שכן הוא עדיין חייב את מלוא התשלומים לחברה, לבנק למשכנתאות וכן קיים צו עיקול. מכאן שהחובות בקשר לנכס גבוהים משוויו. החברה הודיעה על ביטול ההסכם וגם אם התובע היה משכיר את הנכס הרי שהוא מתגורר בשכירות ולא ניתן לקחת זאת בחשבון.
הנתבע טוען כי לתובע יש נכס על שמו אותו הסתיר , הוא לא הוכיח כי הוא גר בשכירות, כך שגם לא ניתן שלא לקחת בחשבון את דמי השכירות שניתן לקבל עבור הדירה.
לאחר עיון במסמכים, עולה כי לתובע יש נכס שרשומה לזכות ו הערת אזהרה. התובע לא ציין זאת בטופס התביעה. מרבית הסכום ששולם עבור הדירה בא ממשכנתא שקיבל התובע ונותרה בפועל יתרת חוב קטנה בסך 40,000 ש"ח, שלא מנעה את מסירת החזקה בדירה לתובע.
הדירה אינה בכינוס נכסים, משמע הבנק למשכנתאות אינו עומד על מימוש המשכנתא מכוח ההנחה שתשלומיה שולמו או משולמים.
כך או אחרת לתובע יש נכס במקרקעין בו הוא אינו מתגורר שיכול להניב דמי שכירות שיש לקחתו בחשבון במסגרת הזכאות לגמלת השלמת הכנסה (תקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב 1982). טענת התובע לפיה הוא גר בשכירות, לא הוכחה בבדל ראייה כמו הסכם שכירות ועל כן אין מקום שלא לקחת נכס זה בחשבון.
במצב דברים זה, בו התובע לא מסר את המידע המלא על נכסיו, שיש בו כדי להשליך על זכותו לקבלת גמלת השלמת הכנסה, בדין נדחתה תביעתו. אין בכך כדי למנוע מהתובע הגשת תביעה חדשה אליה יצרף הסכם שכירות, שאז תיבחן הזכאות מחדש.
אשר על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו כ"ו כסלו תשע"ח, (14 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מריוסף עובד
נציג ציבור(עובדים)

אילן סופר
שופט