הדפסה

בט נ' מדינת ישראל

בפני
כב' השופט כמאל סעב

המערער

מוסא בט

נגד

המשיבה

מדינת ישראל – ע" י פרקליטות מחוז חיפה - פלילי

למערער טען עו"ד זיאד נג'אר.

למשיבה טען עו"ד אלעד בורובסקי.

פסק דין

פתח דבר:

1. לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 05/12/12, על ידי השופט גיל קרזבום בתיק תת"ע 9914-10-10.

2. המערער הודה בעבירות של נהיגה בשכרות בשלוש הזדמנויות, בעניינו הוגש תסקיר שירות המבחן ולאחר שהצדדים טענו לעונש, הטיל עליו בית משפט קמא את העונשים הבאים:

מאסר בפועל של 6 חודשים אותם מרצה המערער במסגרת עבודות שירות, פסילה בפועל למשך 5 שנים - החל מיום 11/03/12 ובניכוי 120 ימי הפסילה המנהלית, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין.

כמו כן חויב בחתימה על התחייבות עצמית על סך 3,000 ₪ למשך 3 שנים להימנע מביצוע עבירות המפורטות בגזר הדין וכמו כן, ניתן צו מבחן לתקופה של 12 חודשים כשבפרק זמן זה ישתתף המערער בתוכנית הטיפולית במסגרת עמותת "אפשר".

3. הערעור מופנה כנגד חומרת הדין, קרי, בית המשפט זה מתבקש להקל בעונש ו/או לקבל את המלצת שירות המבחן ו/או לקצר את תקופה הפסילה בפועל.

ההליך בבית משפט קמא:

4. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, נהיגה תחת השפעות משקאות משכרים - עבירה לפי תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: " התקנות"), התנהגות שגרמה נזק לרכוש ולגוף – לפי תקנה 21 (ב) (2 ) לתקנות ועבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור – לפי תקנה 22 (א) לתקנות.

5. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 06/03/10, נהג המערער ברכב פרטי, ברחוב חלוצי התעשייה בחיפה והגיע לצומת עם רחוב העמלים, כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

באותה העת נסע רכב אחר ברחוב העמלים, משמאל לכיוון נסיעת המערער. הרכב האחר עצר ברמזור אדום .

הרכב האחר החל את הנסיעה כשהתחלף אור הרמזור שלפניו לירוק ופנה שמאלה. בשלב זה הגיע המערער לצומת, תוך שהוא חוצה את קו העצירה בהיותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים ולכן לא שם לב לדרך, לא ציית לרמזור האדום שבכיוון נסיעתו, חסם את דרכו של הרכב האחר וגרם לתאונת דרכים, בכך נהג בקלות ראש.

6. כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופם ונזקקו לטיפול רפואי המערער ושני נוסעים. כמו כן, נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

7. המערער הודה בעובדות כתב האישום וביקש לצרף שני תיקים נוספים.

בתיק אחד - (דו"ח 10-2-0106156-0) נטען כי ביום 28/08/10, בכביש 75, נהג המערער ברכבו לכיוון חיפה, בהיותו שיכור, הואיל ובדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

על יסוד עובדות אלו ייחסה לו המשיבה עבירות לפי סעיפים, 62 (3), 64ב' (א), סעיף 39א' הכול לפקודה ביחד עם תקנה 196א' לתקנות.

בתיק השני - (תת"ע 9378-02-11) בפרק העובדות נטען כי המערער נהג ביום 27/11/10, הרכבו, ברחוב חלוצי התעשייה במפרץ חיפה בהיותו שיכור, משום שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, ובכך עבר עבירה בניגוד לסעיפים 62 (3), 64ד' (א) וסעיף 39א' הכול לפקודה.

8. בעניינו של המערער הוגש תסקיר שהתייחס לנסיבותיו האישיות שמחמת צנעת הפרט אינני מפרט אותן כאן, נסיבות שנטענו גם על ידי בא כוחו של המערער ודי אם אפנה לכך.

9. מתברר כי המערער: "סבל בעברו משימוש לרעה באלכוהול, זאת לאור מצבו המורכב, התרבותי, החברתי והרגשי", כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. על כן , עקב נזקי האלכוהול ומצבו האישי, סבל מבעיות נפשיות, חש בדידות, " חווה טלטלות רגשיות ונפשיות עד כדי ניסיון אובדני אותו ביצע במהלך שירותו הצבאי". למרות מצבו שתואר בתסקיר, המערער סיים את שירותו הצבאי המלא.

10. שירות המבחן המליץ להעמיד את המערער במבחן, בדרך של מתן צו מבחן לגביו לתקופה של שנה, במהלכה ימשיך את הטיפול במסגרת מרכז "אפשר" ובנוסף המליץ על הטלת עונש מרתיע בדמות מאסר מותנה והתחייבות כספית להימנע ממעורבות נוספת בעתיד בעבירות דומות.

11. כאמור, בית משפט קמא הטיל על המערער את העונשים שפורטו בסעיף 2 לעיל ומכאן הערעור שבפני.

טענות הצדדים:

12. המערער טען כי בית משפט קמא החמיר איתו יתר על המידה כשהטיל עליו עונש החורג מרמת הענישה המקובלת והנהוגה במקרים דומים.

13. עוד טען המערער כי בית משפט קמא שגה משלא קיבל את המלצת שירות המבחן והטיל עליו מאסר בפועל שכעת מרצה אותו במסגרת עבודות שירות. המערער הודה, הביע חרטה עמוקה וכנה, כיום נמצא בתהליך טיפולי בעמותת "אפשר" ועושה ככל שניתן על מנת להשתקם.

14. המערער מנהל חיים נורמטיביים, חסר הרשעות קודמות ולכן בית משפט קמא שגה משלא נתן משקל ראוי ונכון לנתונים אלו ולנסיבות חייו הקשות.

15. המערער הפנה לפסיקה של בתי המשפט שבה בוצעו עבירות דומות ושם הוטלו עונשים מתונים וקלים יותר מהעונש שהוטל עליו, הן מבחינת המאסר והן מבחינת הפסילה.

16. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המדובר בשלושה כתבי אישום ועל כן לא ניתן לומר כי העונש חמור.

17. המשיבה הפנתה לפסיקה שבה ניתנו עונשים חמורים יותר ולכך שהמערער ביצע שלוש עבירות של נהיגה בשכרות בפרק זמן של שמונה חודשים. המערער לא למד את הלקח והמשיך בדרכו לבצע עבירות של נהיגה בשכרות, כאשר במקרה האחרון נגרמה תאונה שבה נחבלו שלושה אנשים ונגרם נזק לרכוש.

18. לדעת המשיבה, עונש הפסילה בפועל אינו חמור, הואיל ומדובר בעונש פסילה מינימאלי של 24 חודשים שהחוק קבע לגבי כל עבירה ועבירה כך שעונשים אלו יהיו מצטברים תוך שהיא מפנה לסעיף 42 לפקודה.

19. עוד נטען על ידי המשיבה כי על בית המשפט לנהוג בהתאם להלכה הקובעת שההתערבות בגזר הדין של הערכאה הדיונית, תהא מצומצמת למקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. לדעת המשיבה, עניינו של המערער אינו נופל באותם מקרים חריגים.

דיון והכרעה:

20. לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית משפט קמא, בתסקיר שירות המבחן, בהודעת הערעור, במסמכים שונים, בפסיקה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור, כפי שיובהר בהמשך.

21. טרם הגעתי למסקנה שיש להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא, לא נעלמה מעיניי ההלכה הקובעת כי ההתערבות בגזר דינה של הערכאה הדיונית אמורה להיות מצומצמת למקרים החריגים - ראו בעניין זה ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3/7/06) ; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09) ; ע"פ 9437/08 אלגריס נגד מדינת ישראל (נתן ביום 12.5.09 ) וע"פ 2772/11 מימון נחמני נגד מדינת ישראל (ניתן (ביום 21.3.12), ע"פ 8988,9068/11, מוחמד ראעפת ואחרים נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 08/05/12), ע"פ 1889/11 מדינת ישראל נ' אלירן עובד, (ניתן ביום 14.5.12), ע"פ 9545/09, אזדין נ' מדינת ישראל- פסקה 15 והפסיקה שהובאה שם מפי השופט ג'ובראן וע"פ 5909/11, מאסין ג'באלי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25/02/13) ו ע"פ 4075/12, כפיר דוד בן חמו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 19/02/13) והפסיקה שהובאה שם.

22. בנסיבותיו של המערער נראה לי כי יש לתת ביטוי לאמור בתסקיר שירות המבחן וההמלצה שבאה מטעמו, ובעיקר בהתחשב בתהליך השיקומי בו מצוי המערער. המדובר באדם שנזקק לטיפה המרה עקב נסיבות אישיות לא קלות, כפי שעולה מהתסקיר, וכיום הוא נמצא בתהליך טיפ ולי שיקומי מההתמכרות לטיפה המרה – ע"פ 1399/91 רוני ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (1) ולעניין סוגיית השיקום ומשקל שיש לתת לתסקיר ראו בעמ' 185 ואיל והפסיקה שהובאה שם וע"פ 8564/10 מגדי זועבי נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 3.3.11). והפסיקה שהובאה שם.

23. שירות המבחן מצא כי יש למערער הכוחות הדרושים כדי להתמודד עם הבעיה והיכולת לשקם את עצמו במהלך תקופת צו המבחן ובפיקוחו של שירות המבחן על תהליך הגמילה על ידי גורם מקצועי מטפל .

יצוין כי המערער הצליח לשרת שירות צבאי מלא למרות הקשיים שעמדו בפניו לאור המתואר בתסקיר והרקע ממנו הוא בא ואף לאחר שחרורו מהצבא הוא המשיך להתנהל כאדם נורמטיבי ללא עבר פ לילי. אומנם לחובתו 5 הרשעות קודמות בתחום התעבורה , אם כי מהן ארבע הרשעות בגין דוחות ברירת קנס ורק הרשעה אחת בגין תאונת דרכים, כך שעברו אינו מכביד.

24. אומנם מדובר במי שעבר אותה עבירה שלוש פעמים, תוך שמונה חודשים, כשבאחת מהן התרחשה, גם כן, תאונת דרכים שגרמה לנזק גוף ורכוש, אם כי יש לציין שריכוז האלכוהול שנמצא בגופו לא היה בין הגבוהים. במקרה אחד יוחסה לו עבירה לפי תקנה 26 לתקנות , קרי, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ולא נהיגה בשכרות. במקרה השני, נמצא ריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול ובמקרה השלישי הוא ביצע את העבירה עקב סירובו לתת דגימת אוויר נשוף, על כן יש לתת לנסיבות העביר ות ואופן ביצוען, משקל כמתחייב על פי הדין, בעיקר כשבאים לקבוע את עונש הפסילה גם בהתאם ל עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בצד כל עבירה ועבירה.

25. בנסיבות העניין, נראה לי כי יש להושיט למערער יד מסייעת בהתחשב בגילו הצעיר ו לאפשר לו להמשיך את התהליך השיקומי בו הוא מצוי ולתת גם משקל ראוי להמלצת שירות המבחן תוך איזון בין שיקולי הענישה השונים ועל כן, אני מחליט לקבל את הערעור באופן הבא:
עונש המאסר שירוצה בעבודות שירות יעמוד על חודשיים בלבד כשמניין ריצויו יהיה מיום תחילת ביצוע עבודות השירות ביום 07/01/13.

כמו כן, אני מחליט להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה בפועל ולהעמיד עונש זה על 36 חודשים וזאת מיום הפקדת הרישיון, דהיינו, מיום 11/03/12.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם כך שעל המערער לקיים את רכיבים אלו, במידה וטרם עשה כן, כאשר מניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, במעמד המערער בעצמו, ב"א כוחו עו"ד זיאד נג'אר ובא כוח המשיבה עו"ד יולנדה טולדנו.