הדפסה

בג"ץ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו נ. שר המשטרה

החלטה בתיק בג"ץ 1/49
בבית המשפט העליון בירושלים

בג"ץ 1/49 - א'

בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל

המבקש:
ערן שני – יראקצ'י

העותרים:
1. סלומון שלמה בז'רנו

2. נח מילס

3. ליאו גילס

נ ג ד

המשיבים:
1. שר המשטרה

2. המפקח הראשי של המשטרה ובתי הסוהר

3. מפקד המשטרה בתל אביב

4. הקצין הממונה על משרד התנועה למחוז תל אביב

5. השוטר הממונה על המשרד למתן רישיונות ביפו

בקשת עיון

החלטה

1. לפני בקשה לעיון בתיק בית משפט – בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה, פ"ד ב 80. המבקש – סטודנט למשפטים בשנה השלישית ללימודיו – מבקש לעיין בתיק "לצורך עבודה סמינריונית". כב' הנשיא – בהחלטתו מיום 26.1.2006 קבע כי הבקשה תידון לפני. כלום יש להיעתר לה?

2. עד לשנת 2003 בקשות עיון מסוג זה שלפני לא היו אפשריות כמעט. תקנות הארכיון, 1935 (תקנה 3) צמצמו את זכות העיון של צדדים שלישיים להליך עד מאוד. העיון הותר רק למי שהיה מעוניין "באופן ישיר" שאם לא כן ניתן העיון רק "מנימוקים מיוחדים". אולם, הדין בנדון השתנה. וועדה שישבה על המדוכה – הוועדה לבדיקת הגישה לתיקי בית המשפט והעיון בהם (1994, בראשות השופט י' גרוס), המליצה על הרחבת זכות העיון בתיקי בית המשפט. מחוקק המשנה התקין תקנות חדשות לעניין – תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: התקנות). עקרון היסוד שנקבע בהן – כאמור בתקנה 4(א) – הוא כי "כל אדם רשאי לבקש מבית משפט לעיין בתיק בית משפט... ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". אכן, זכות העיון על פי דין זה שעימנו אינה נתונה רק לבעלי הדין עצמם (תקנה 3 לתקנות) אלא ל"כל אדם" (תקנה 4(א) הנזכרת).

3. ההחלטה אם להיעתר לבקשת העיון, אם לאו, תלויה בשורה של שיקולים הקבועים בתקנות, ובהם ענינו של המבקש בתיק, עניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן סבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה (תקנה 4(ד)). אפילו נעתר בית המשפט לבקשת העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת" (תקנה 4(ו)). פרשנות הוראות אלו ובעיקר אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בנדון, נדונו בבית משפט זה לא פעם. (ראו ע"א 3976/04 בורנשטיין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם); בג"ץ 4405/97 עמותת המדרשה לתרבות הגוף אמריקה ישראל נ' שר החינוך והתרבות (טרם פורסם); בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה ואח' (טרם פורסם); ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד השומה (טרם פורסם); השוו ע"פ 7528/95 הלל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 89). נוסיף ונציין, כי שאלת האיזון בין השיקולים השונים, ובעיקר זכות בעלי הדין לפרטיות מזה, וזכות העיון מזה, אינה שאלה פשוטה, בשים לב לקשר בין העניין הנדון לעקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה) ולזכות החוקתית לפרטיות (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) (ראו עוד והשוו בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת, פ"ד נח(1) 529; ע"א 8849/01 הנ"ל). ההתלבטות בעניין זה אינה רק נחלת הדין בישראל והיא מתעוררת גם בשיטות משפט אחרות, בייחוד בשים לב לחשיבות המידע וטכנולוגיות חיפוש המידע הקיימות כיום (ראו למשל Ian Grainger, Public Access to Court Files, Civil Justice Quarterly 304 (2005); Model Policy for Access to Court Records in Canada (Judicial Council, 2005)).

4. ומה ייחודו של מקרה זה ובקשת העיון שבמסגרתו? הנה הוא בג"ץ 1/49. לכאורה תיק בית משפט, כאלפי תיקים אחרים. אולם, תיק זה אינו כשאר התיקים. ייחודו אינו רק בגילו הניכר, שהוא כמעט כמניין ימיה של המדינה. חלפו בעת הזו למעלה מ – 57 שנים מיום הגשתו למרשם (6.8.1948). ייחודו בא לו הן מהעולה למקרא התיק, והן מחשיבותו בתולדות ימיו של המשפט הישראלי בכלל וזכויות האדם שהוכרו בו, בפרט. פסק הדין עצמו, שניתן ביום 10.2.1949 מפורסם הוא וידוע (פ"ד ב 80). אולם התיק עצמו – שהובא לעיוני מגנזך המדינה - מרופט ובלוי הוא. דפיו צהבהבים וכריכתו קרועה. אולם, אין תוכו כברו. המעיין בתיק כאילו גילה אוצר בלום. עיון בתיק מגלה כי, העתירה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב "היושב לדין כבית משפט גבוה". הנה היא העתירה – עתירת "כותבי הבקשות המוסמכים" – כשהיא מודפסת במכונת הכתיבה ועליה סימני אלו שקראו אותה בבית המשפט, ובה נתבקש "להימנע מלהפריע ולעכב את המבקשים מלהופיע ולפעול בתור שליחים של לקוחותיהם במשרדי הרשות המרכזית למתן הרשיונות"; הנה הוא העתק מכתבו של מפקד חטיבת המשטרה הקובע כי לא יוכל להיעתר לבקשה זו; הנה הוא מכתבו של שר המשטרה בממשלה הזמנית, לבא כוח העותרים; הנה הוא תצהיר התשובה של הממונה על מחלקת התנועה למחוז תל-אביב. כל אלה, בנייר דק-דקיק, שדומה שדי בקריאתו בכדי להביא לקריעתו. ואם לא די בכך, מצוי בתיק פרוטוקול מלא של הדיון, כשהוא כתוב בכתב ידו של השופט ש.ז. חשין, וכן רישומיהם בכתב של שני חברי ההרכב שישבו בדין עימו, השופט אסף והשופט זילברג.

5. אולם בג"ץ 1/49 אינו מיוחד רק בשל הפרטים המעניינים העולים למקראו והתיעוד המקופל בין דפיו; שהרי פסק הדין בעניין בז'רנו – פרשת בז'רנו – הוא מפסקי הדין החשובים ביותר שניתנו על ידי בית המשפט העליון. קבע הוא את זכותו של הפרט לחופש העיסוק – "כלל גדול הוא כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח יד אשר יבחר לעצמו" (שם, בעמ' 82). מהווה הוא בניין אב להכרה באותן זכויות יסוד של האדם "שאינן כתובות עלי ספר" (שם, בעמ' 83). נקבעו בו הלכות יסוד בעניין זכות הפרט להישמע טרם פגיעה בזכויותיו ועל חובת הבירור של הרשות טרם קבלת החלטה הפוגעת בזכות הפרט (שם, בעמ' 84). קבע הוא מסמרות בכל הקשור בזכות האדם כלפי השלטון ועקרון שלטון החוק שהרי אם המדובר ב"קיפוח אחת מזכויות היסוד של אזרח", הרי ש"בהעדר סמכות מפורשת או מכללא בחוק, אין לו, לאיסור, צידוק כלשהו" (שם, בעמ' 84). פסק דין זה היווה אסמכתא מרכזית בעשרות פסקי דין של בית המשפט העליון. נכתב על האמור בו כי "ניחוח העולה מדברים אלה לא נמר עד לימינו והרי הוא ביסוד קיומה של שיטת המשפט בישראל" (בג"ץ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית, פ"ד נו(2) 196, 222). הנה כי כן, אין המדובר בתיק בית משפט בלבד, אלא באחת מאבני היסוד של שיטת המשפט בישראל ותולדותיה. התיק הנו מעט המחזיק את המרובה, וכדרכן של אבני יסוד, אין כוחה במשקלה כשהיא ניצבת לבדה, אלא בשים לב למבנה שנושאת היא על כתפיה, ומשקל זה כבד הוא עד מאוד.

6. ומכאן לבקשת העיון עצמה. לכאורה, אין סיבה שלא להיעתר לבקשה זו. אין איסור בדין על העיון בתיק. לא מצאתי כי היעתרות לבקשת העיון תביא לפגיעה באינטרס ציבורי היכול להיפגע מן העיון מצד המבקש. אין חשש כי יהא בעיון משום פגיעה בפרטיות של מאן דהוא. המדובר בתיק בו הרשות הציבורית היא צד, דבר שיש בו ברגיל בכדי לחזק משקלה של זכות העיון. טעם העיון אף הוא ראוי על פניו, והוא עריכתו של מחקר אקדמי. לאור האמור לעיל אוסיף, כי ניתן להבין מדוע יש עניין רב בתיק מעין זה ודומיו, אם לשם עניינו של מבקש העיון, ואם לשם עניינו של הציבור כולו והאמון של ציבור זה בבית המשפט ושופטיו. אולם, היתר עיון בתיק זה לכל המבקש לעיין בו, אינו אלא גזירת כרת על התיק. על פי התקנות (תקנה 1), עיון מוגדר כך שהוא בא "לרבות צפיה, האזנה, העתקה, צילום, הדפסה, הקלטה, קבלת פלט מחשב או קבלת עותק של מסמך בכל דרך אחרת, בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו". אשר על כן, יעיין האחד, יעיין השני, ובבוא השלישי לעיין יגלה כי כוחותיו של התיק לא עמדו לו, והוא התפורר לרסיסים ועימו נעלמה גם זכותם של אחרים לעיין בתיק, ונכס מנכסי הציבור והמשפט – אין.

7. על רקע זה יש לשוב ולציין כי על אף חשיבותה של זכות העיון אין היא זכות מוחלטת (השוו עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 465, 472). חייבת היא לסגת בפני אינטרסים חשובים אחרים ובהם אינטרס הציבור כולו בשימור הרשומה עצמה בשלמותה, למען הדורות הבאים ועל מנת לאפשר לכלל להינות מן העיון בתיק תחת זכותו של היחיד לעשות כן. עם זאת, זכות העיון שרירה היא וקיימת, ויש להבטיח ככל שניתן את מימושה. הפתרון הוא אפוא פתרון של איזון שעיקרו מתן משקל מתאים לאינטרסים והזכויות העומדים על הכף ואיזון ראוי ביניהם. מהו האיזון בנסיבות אלו? ודוק: במצב הדברים הרגיל, משעה שניתן היתר עיון כמבוקש, יכול מבקש העיון להגיע לבית המשפט ולעיין בתיק. אולם, פתרון מעין זה אינו ישים במקרה כמו זה שלפני, נוכח מצבו הפיסי של התיק. אכן, ככל שמדובר בתיק ישן יותר, שמצבו הפיסי רעוע יותר, ושיש לו גם מאפיינים תקדימיים והיסטוריים חשובים, כך יש חשיבות רבה יותר לשימור התיק, וכתוצאה מכך לסיוג זכות העיון. יש לבחון בנדון כל מקרה על פי נסיבותיו, אם כי יש להניח ככלל, כי תיקים ישנים בני עשרות שנים לא ניתנים יהיו לעיון כתיקים חדשים יחסית. מהו אפוא הפתרון למקרה שלפני ודומים לו?

9. הפתרון הראוי ביותר על פניו הוא כי תיק זה – ואחרים שכמותו – יצולמו בשלמותם על ידי הגורם המקצועי המתאים לכך, באופן שכל המבקש לעיין בהם יוכל לעשות כן, תוך שימור המקור בשלמותו, או הסדר על פיו העיון בתיק המקורי יבוצע בליווי צמוד של עובד בית המשפט שהוכשר לכך. עם זאת, פתרון זה כרוך במשאבים רבים מאוד, בייחוד בשים לב לצורך בשימור מקצועי ומיומן של התיק, כמו גם בשים לב לתכיפותן של בקשות מעין אלו לעיון בתיקים ישנים, תכיפות ההולכת וגוברת. במצב דברים זה, אין הדין מחייב את הרשות הציבורית בעלות ניכרת זו. כך, למשל, קובעת תקנה 4(ו) לתקנות בפירוש כי "בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת" (השוו סעיפים 8(1) ו-8(2) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998). שוכנעתי כי זהו אחד המקרים בהם אין מנוס מן הקביעה כי לא ניתן להגשים את זכות העיון כפי המקובל בתיקים בדרך כלל, קרי, על דרך של הגעה לבית המשפט ועיון בתיק, לרבות צילומו על-ידי מבקש העיון.

10. יחד עם זאת, יוכל המבקש לפנות לגנזך המדינה, מקום בו שמור התיק בדרך כלל, בבקשה לעיין בתיק כאמור בסעיף 10 לחוק הארכיונים, התשט"ו-1955 ובתקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התשכ"ז-1966, וניתן בזאת היתר על פי התקנות לעיון בתיק בגנזך המדינה. ניתן לצפות עוד, כי יקבעו בגנזך המדינה הסדרים מתאימים לעיון בתיקים מסוג זה, בכפוף למתן היתר עיון על פי התקנות. כאמור בתקנות, "הוצאות עיון בתיקי בית משפט יחולו על המעיין" (תקנה 6(ו) לתקנות) ומכאן שעל המבקש יהיה לשאת באגרות הטיפול בבקשתו זו - ככל שיחויב בהם - על פי הוראות הדין החלות על חומר המופקד בגנזך.

ניתנה היום, ל' בשבט התשס"ו (28.2.06).

יגאל מרזל, שופט
ר ש ם
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 49000010_L02.doc
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il