הדפסה

ב"ל 31826-01-11 בז'רנו נ' המוסד לביטוח לאומי

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

ב"ל 31826-01-11 בז'רנו נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא
מר בנימין זוהר – נציג עובדים
מר שלמה קוגן – נציג מעבידים

התובע

רוני בז'רנו 055482426
ע"י ב"כ עו"ד ברק נבות

-נגד-

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי 513436520
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

פסק דין

זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 8.7.10 כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995.

עובדות המקרה
1.         התובעת ילידת שנת 1958 יועצת השקעות במקצועה ובהכשרתה , עובדת בנק איגוד (להלן – הבנק).

2.         ביום 29.6.10 נסעה התובעת יחד עם חבריה למקום העבודה, לטיול גיבוש מאורגן בסין.

3.         טיולים דומים יוצאים מדי שנה לרווחת העובדים, כאשר הם מסובסדים על ידי וועד העובדים. תקציב הוועד מורכב בחלקו מכספים המועברים אליו מידי הנהלת הבנק, תוך הנחיה מפורשת שכספים אלו ישמשו לצורך ארגון טיולי גיבוש לרווחת עובדי הבנק ולמטרה זו בלבד.

4.         התובעת השתתפה במימון הטיול.

5.         התובעת קיבלה שכר מלא בעד הימים בהם השתתפה בטיול כאשר בפועל ימים אלה נוכו ממאזן ימי החופשה שצברה.

6.         ביום  8.7.10 בעת ובמהלך הטיול נחבלה התובעת ברגלה, נפלה ושברה את קרסולה.

7.         התובעת שבה ארצה ופנתה אל הנתבע בתביעה לקבלת דמי פגיעה עקב פגיעתה בעבודה. ואולם תביעת התובעת נדחתה בנימוק שמדובר בפעילות חברתית שאורגנה ע"י ועד העובדים ומומנה על ידי התובעת ועל כן, אין מדובר בפעילות חברתית הנלווית לעבודה.

            מכאן התביעה שבפנינו.

המסגרת הנורמטיבית

8.         סעיף 79 לחוק קובע, כי תאונת עבודה היא תאונה המתרחשת "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו" של העובד "אצל מעבידו או מטעמו".

עם זאת, עוד בטרם הקמתו של בית הדין לעבודה - פורש החוק כך שגם תאונה המתרחשת במהלך פעילות נלווית לעבודה שהעובד מבצע עבור מעבידו, יכולה להיחשב כתאונת עבודה, הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה.

9. סיכום מקיף וממצה של ההלכות הרלוונטיות לעניינינו ניתן למצוא בדיון מט/ 183 - 0 המוסד לביטוח לאומי נ. רונית כנף, פד"ע כא 464 – (להלן:"פס"ד כנף"), שם נדון עניינה של עובדת, אשר עבדה כמורה לחינוך גופני, ואשר נפגעה במהלך סיור שהתקיים במסגרת השתלמות במכון וינגייט, בה השתתפה. במקרה זה קיבל בית הדין האזורי את התביעה ובית הדין הארצי הותיר קביעה זו בעינה תוך שהוא קובע כי:
"בקצה האחד של קשת ההשתלמויות של עובדים עומדות ההשתלמויות הנבחרות על ידי העובד עצמו, ולמעבידו אין עניין בהן ואין הוא מעודד את העובד להשתלם בהן, או מונע ממנו לעשות זאת. השתלמויות כאלה אינן בדרך כלל פעולות נלוות לעבודתו של העובד, גם אם הן נעשות בזמן שעבורו מקבל העובד דמי חופשה.
מן הצד האחר של קשת ההשתלמויות עומדות אלה המאורגנות בידי המעביד או מטעמו, ואשר העובד חייב להשתלם בהן, הן מכח חובה חוזית והן על פי ציות להוראת המעביד, ובעיקר כאשר מדובר בהשתלמות הקשורה לתהליכי עבודה חדשים. שינויים בתהליכי עבודה קיימים או רענון הידע המקצועי והרחבתו. השתלמויות כאלה הן בדרך כלל פעולות הנלוות לעבודת העובד. כמובן, שהשאלה אם השתלמות מסויימת היא בגדר חובה אם לאו, היא שאלה עובדתית הטעונה הכרעה.
בתווך נמצא את ההשתלמויות של עובד אשר יש בהן עניין למעביד והוא אף מעודד אותן, הן בצורה ישירה והן בצורה עקיפה, כגון בדרך של העדפה בקידום. רשימת המבחנים להשתלמות אשר יש לראותה כפעולה נלווית לעבודה אינה רשימה סגורה. המבחן הבסיסי הוא באיזו מידה קשורה ההשתלמות לעבודתו או למקצועו של העובד, העידוד שנותן המעביד להשתלמות וכן מידת הענין שיש "מעביד" באותה השתלמות..
מבחני העזר בסוגיה זו הן המסגרת הפורמלית של ההשתלמות וארגונה, מימון הוצאות ההשתלמות, תשלום שכר לעובד ותשלום דמי ביטוח לאומי בתקופת ההשתלמות, והאם ההשתלמות נעשית בזמן הרגיל של העבודה או מחוץ לו. כמובן, שהחלטה לגבי כל מקרה תינתן על פי מכלול הנסיבות ומשקלו של כל מבחן".

10.        בפסק דינו של ביה"ד הארצי בעניין אילוז הנחה בית הדין כיצד יש לבחון אירוע המתרחש מחוץ למסגרת עבודת העובד אם נכנס הוא בגדר תאונת עבודה המוכרת, ובית הדין קובע מבחן דו שלבי:
"בשלב הראשון תבחן מהותו של האירוע כפעולה נילוות לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר למפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע...
זיקתו של האירוע לעבודה ומידת "העניין" שמגלה בו המעביד - בין אם מדובר בפעולות ספורט, או השתלמות או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה.
בשלב השני, לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נילוות" לעבודה (להלן "האירוע המוכר") תבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלוונטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר - אלה יקבעו על פי מבחן הסבירות ולאחר מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר" (עב"ל 91/99 אלברט אילוז נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.1.02)

בהמשך מתייחס ביה"ד הארצי באופן מיוחד לאירועי נופש וגיבוש חברתי כ"פעולה נלווית" לעבודה, בקובעו:
" לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו.
משעברנו את השלב הראשון, של הכרה באירוע הנופש, או הגיבוש החברתי, כ"פעולה נלווית" לעבודה, נעבור לשלב השני והוא בחינת הקשר, או הזיקה, שבין הפעילות במהלכה נפגע העובד בתאונה, לבין האירוע המוכר על רקע מארג הפעילויות שהוצעו לעובדים במסגרת האירוע. בהקשר זה, אציין, כי אינני רואה נפקא מינא אם התאונה לעובד נגרמה במהלך פעילות קבוצתית, אינדיבידואלית, או משפחתית, כל עוד הייתה אותה פעילות חלק אינטגראלי מתכנית הפעילויות של האירוע המוכר.  לא כן הדבר, במקרה בו העובד פרש מן הכלל ו"עשה תכנית לעצמו", או מקום בו ניתן להצביע על ניתוק הקשר, או הזיקה, בין הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה, לבין האירוע המוכר".

במקרה זה, נקבע כי אירוע הרווחה הינו בגדר פעולה נלוות לעבודה, שכן כל כולו מראשיתו ועד סופו היה פרי יוזמתו של המעביד; האירוע התקיים בסוף שבוע וביום א' שנזקף על חשבון ימי חופשה; מומן באופן בלעדי על ידי המעביד; התוכנית הייתה פרי יוזמה בלעדית של המעביד.

11. בפרשת עטר נדונה שאלה דומה לגבי אירוע תאונתי שהתרחש במהלך טיול גיבוש של עובדי בנק, התביעה להכרה באירוע כתאונת עבודה נדחתה, על בסיס תת מבחן נוסף שקבע בית הדין לבחינת היות אירוע "פעולה נלווית", והוא האם מדובר באינטרס ישיר או באינטרס עקיף של המעביד. נקבע כי על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום הארוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב. זאת לעומת אינטרס משני של המעסיק, לדוגמא מימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע  לאילו  מטרות יוקצה  אותו מימון. (עב"ל 1173/00 עטר נ' המוסד לביטוח לאומי,  מיום 20.1.2002).

במקרה זה נדחתה התביעה היות והוועד הוא אשר יזם את הטיול, קבע את התכנית, המימון נעשה על ידי הועד בהשתתפות העובדים, ומשכך נקבע כי אינטרס המעביד היה עקיף בלבד.

כמו כן ראה : עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי נ' עפרה קיפרמן ,מיום 10.12.07.

הכרעה
12.        בהסתמך על ההלכות שצוטטו לעיל, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

            אין חולק כי הטיול סובסד על ידי ועד העובדים בשימוש כספים שהועברו לו מידי הנהלת הבנק לצורך ארגון טיולי גיבוש לעובדים. אולם בכך אין די. אמנם שאלת המימון הוכרה כשאלה מהותית לבחינת הזיקה של המעביד לאירוע, אלא שכאמור בפרשת עטר לעיל, אין מדובר במבחן יחיד, ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו על מנת לבודד את זיקת המעביד לאירוע.

13.       מהעדויות שהוצגו בפנינו עולה כי האחראי הבלעדי על ייזום וארגון הטיול היה הוועד:
            בשאלון שהפנה המוסד למעביד (נ/1) השיב הבנק כדלקמן:
"ש: היכן ובאיזה מסגרת אירעה הפגיעה?
ת: טיול מאורגן על ידי ועד עובדי בנק איגוד.
ש: מי יזם את הפעילות?
            ת: ועד.
            ש: מי ארגן ותכנן את הפעילות?
            ת: ועד העובדים למול חברות התעופה ...
            ש: מה הייתה העלות הכוללת של הפעילות?
            ת: תומחר ונוהל על ידי ועד העובדים בשימוש הכספים שהועברו מטעם ההנהלה.
            ש: כיצד הגיעו העובדים למקום הפעילות
            ת: בהסעה מאורגנת- ועד, להנהלה לא ידוע".

בתחתית השאלון תחת הכותרת הערות ציין המעביד: " מדי שנה יוצאים עובדים מהבנק לטיול גיבוש בארץ ובחו"ל במסגרת ימי חופשתם ובסבסוד ועד העובדים".

מתשובות הבנק לשאלון עולה כי ועד העובדים היה האחראי על יזום וארגון הטיול. כמו כן אין עוררין כי החלק הארי של הטיול מומן על ידי העובד עצמו : 1,000 ₪ סובסד על ידי הועד ו- 4,256 ₪ שולמו על ידי העובד (שאלה 10 לשאלון).

14.       עוד נציין כי על העובד לא חלה חובת השתתפות בטיול (שאלה 15 בשאלון), הבנק לא נסגר לרגל הפעילות (שאלה 16), העובד רשאי היה לצרף בני משפחה במימון עצמי (שאלה 14) ולעובד נוכו ימי חופשה שנתית בגין יציאה לטיול (שאלה 12).

גם תוכנית הטיול שצורפה (נ/2) אינה מצביעה על זיקה כלשהי של המעביד לטיול.

15.        בחינה כוללת של הנתונים המוכחים בענייננו מלמדת כי המעביד לא פעל בשום צורה כבעל האינטרס הישיר לאירוע זה, ולא ראה את עצמו ככזה.

מכאן כי על אף השתתפות ההנהלה  במימון של פעילות הרווחה, לא ניתן לראות בטיול בו השתתפה התובעת כפעולה נלווית לעבודתה, מאחר ולא הוכחה זיקה בין הטיול לבין המעביד, ובפרט לא הוכח כי המעביד הינו בעל אינטרס בקיומו של הטיול.

בנסיבות המקרה אין לנו אלא לקבוע כי מדובר בפעילות רווחה חברתית, אשר יתכן ובצידה אינטרס משני של גיבוש, אולם הזיקה בינה לבין האינטרס הישיר של המעביד רחוקה מכדי שניתן יהיה לראותה כ"פעולה נלווית" לעבודה. משכך לא ניתן להכיר באירוע התאונתי שהתרחש במהלכה כתאונת עבודה.
16.        משקבענו כי לא מדובר בפעולה נלווית הרי שאין צורך לבחון את היסוד השני של המבחן המצטבר, דהיינו בחינת אותה פעילות במהלכה נפגעה התובעת, וזיקתה לאירוע.

17. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' באדר תשע"ב, 26 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

מר בנימין זהר
נציג עובדים

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

שלמה קוגן
נציג מעבידים

1 מתוך 6