הדפסה

ב"ל 17526-02-11 חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

ב"ל 17526-02-11 חסידי נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא
נ.צ. מר בנימין זוהר (ע)
נ.צ. מר שלמה קוגן (מ)

התובעת

דליה חסידי

-נגד-

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. זוהי תביעה להכרה בפגימה שבכתף שמאל של התובעת כתאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה והכל על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).

2. התובעת ילידת 1957, עוסקת כמבשלת במעון ויצ"ו ברמת גן החל משנת 1986. התובעת עובדת כל יום כ- 6 שעות מ- 7:00 ועד 13:00.

4. התובעת סבלה מקרע בגיד כתף שמאל ואף עברה ניתוח לתיקונו ביום 7.11.08.

5. ביום 15.7.10 הגישה התובעת תביעה להכרה בפגיעה כתאונת עבודה על דרך של מיקרוטראומה, אולם התביעה נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה.

מכאן התביעה שבפנינו.

6. התובעת תיארה את תנאי עבודתה בתצהירה, כך:
"א. הרמת סירים וסחורה (ארגזים) שמשקלם כ- 20 ק"ג כל אחד. אני
מרימה אחת לשבוע בין 6 ל-7 ארגזים ופעם בחודש כשמגיעה ההספקה החודשית אני מרימה כ- 10 ארגזים. אני גם מרימה 3 סירים ליום כי אני צריכה להעביר אותם מלהבה ללהבה ואני עושה את זה פעמיים ביום.
ב. אני עושה פעם בשבוע קוסקוס בין 4-5 ק"ג. זו עבודה קשה
בידיים ואני עובדת בעיבודו ע"י ערבוב כל 10 – 15 דקות אני מערבבת למשך שעה, שעה וחצי, עם 2 הידיים, את הקוסקוס.
ג. אני לשה בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע בצק בין 2- 21/2 ק"ג
בכל פעם עם יד שמאל שזו ידי הדומיננטית, וזה לוקח כל 10 דק' למשך 40 דק' וחוזר חלילה.
אני קולפת תפוחי אדמה כ- 10 ק"ג פעם בשבוע וזה לוקח 40 דק' בכל פעם, וכן פירות.
ד. אני לשה פעם בשבוע כדורי שוקולד כ- 10 דק' תוך שימוש ביד
שמאל".

7. התובעת טוענת כי תנאי עבודתה כפי שתוארו על ידה בתצהירה ממלאים אחר התנאים המוכרים בפסיקה להכרה בפגיעה בעבודה מסוג "מיקרוטראומה", והיא מבקשת מבית הדין למנות מומחה רפואי אשר יפסוק בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתה לפגיעה בכתפה.

דיון והכרעה
8. תנאי לתחולתה של תורת המיקרוטראומה הינו קיומם של אירועים תאונתיים זעירים החוזרים ונשנים ואשר בהצטברותם יש כדי להביא לפגיעה.
 
על פי ההלכה הפסוקה ,
"בתורת המיקרוטראומה עומדים על אבחנה בין 'רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן ' (זמן עבודה) , אשר כל אחד מהם פועל את פועלו הוא, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפ עת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה ...לשון אחר-לשון הדימוי-יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך של טפטוף טיפות מים על סלע ועד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את הנזק השני יראו כתוצאה של הליך תחלוא תי – לאו תאונה" .(דב"ע מו/0-17 אליעזר עמיצור נ ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יח, 100, 104) " .

כן נקבע, כי :

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע...השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים ".(דב"ע מו/0-64 אבשלום מיכאלי נ ' המוסד לביטוח לאומי , כפי שצוטט בדב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי נ ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יט, 538, 540, וב עבל 1118/02 אברהם כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.7.03) " .
 
עוד נקבע בפסיקה, כי יש להבחין בין פעולה המורכבת מתנועות מגוונות שבוצעו על פי סדר משתנה אשר אינן מקימות תשתית ראייתית על פי תורת המיקרוטראומה לבין תנועות זעירות חוזרות ונשנות שניתן לאתרן ולהצביע עליהן, אשר מקימות תשתית כזו (עב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המל"ל , ניתן ביום 22.7.02 ; עב"ל 215/03 המל"ל נ' משה קריידלר , ניתן ביום 3 1.12.04).

9. ולענייננו - אין מחלוקת כי עבודתה הרגילה של התובעת כמבשלת, במשך שנים רבות, הייתה כרוכה במאמץ פיזי, בין השאר בפעולות של הרמת ארגזים וסירים. אלא שמתצהיר התובעת עולה כי היא עסקה במגוון עבודות, אשר בחלקן דרשו מאמצים פיזיים, מסוגים שונים, ביניהם הרמת סירים וארגזים, לישה, ערבוב, חיתוך, קילוף ופעולות נוספות הקשורות בבישול.

מעדות התובעת עצמה, שכאמור הייתה מהימנה עלינו, אנו מתרשמים כי מדובר בעבודה מגוונת, אשר כוללת מגוון פעולות שונות, המתבצעות בתדירות משתנה ולפרקי זמן שונים. התובעת אף העידה בפנינו כי לצורך הרמת דברים כבדים הייתה נעזרת בעובדת אחרת ששימשה לה כסייעת בכל עבודות הבישול (עמ' 4 ש' 7-11).

כדי שתתקיימנה הדרישות של דוקטרינת המיקרוטראומה, יש צורך בסדרה של תנועות רוטיניות, חוזרות על עצמן, בחלק משמעותי של יום העבודה. בעבודת התובעת לא הייתה סידרה של פעולות או תנועות זהות במהותן החוזרות על עצמם בפרק זמן מוגדר, אלא מגוון פעולות ותנועות שבוצעו תוך כדי הפסקות שונות, במהלך יום העבודה של התובעת.

בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר יום העבודה מורכב מתנועות מגוונות, כפי שתוארו לעיל, עת כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה, אין לומר כי העבודה חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום העבודה.
 
כבר נפסק:
"אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה הייתה – לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת "הגדרת הסיכון"; לפיה – על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו". (ד"ר קובובי – רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה 1 עמ' 72)". (עב"ל 1012/00, אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.02).

10. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת להכיר בפגיעה שבכתפה כפגיעה בעבודה, בהעדר תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ב, 14 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נ.צ. מר בנימין זהר (ע)

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

נ.צ. מר שלמה קוגן (מ)

1 מתוך 4