הדפסה

ב"ל 12715-12-10 בלסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 12715-12-10 בלסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

בפני כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא
מר בנימין זוהר – נציג עובדים
מר שלמה קוגן – נציג מעבידים

התובע

גיורא בלסקי
ע"י ב"כ עו"ד גביש

נגד

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אהרון

החלטה
זוהי תביעה להכרה במחלת הריאות ממנה סובל התובע כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995. התביעה היא להכיר בפגיעה בעבודה כמחלת מקצוע וכן על דרך המיקרו טראומה.

רקע עובדתי
1. התובע יליד 1966 , עבד בחברת ה"ארגז" החל מיום 17.8.05 ועד ליום 31.5.06 כפועל ייצור.

2. במסגרת עבודתו זו עבד כמרכיב במחלקת הפחחות ועסק בהרכבת התקרה והספסל האחורי של אוטובוסים.

3. בטרם החל בעבודה נבדק על ידי רופאה תעסוקתית אשר אישרה כשירותו לעבוד כמרכיב.

4. לטענת התובע, בשל קשיי נשימה ובעיות בריאותיות שהתפתחו עקב עבודתו זו נאלץ להתפטר מהעבודה ביום 31.5.06.

5. בשנים 2009/ 2010 אובחן התובע כסובל ממחלת ריאות. ביום 31.1.10 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת ריאות.

6. תביעתו של התובע נדחתה ביום 4.5.10 בנימוק שלתובע לא אירעה כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק ; כי לא הונחה תשתית עובדתית למחלת מקצוע; כי אין כל קשר סיבתי בין מחלת התובע לעבודתו שכן התובע מעשן כבד שנים רבות. ולחילופין כי השפעת העבודה על מצבו הרפואי של התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים וביניהם מצבו הקונסטיטוציוני של התובע.

מכאן התביעה שבפנינו .

טיעוני התובע
7. התובע טוען כי במסגרת עבודתו כמרכיב בחברת הארגז נחשף לחומרי צבע ואבק רבים ומסוכנים וכי לאחר מספר חודשי עבודה במפעל החל להרגיש קשיי נשימה, ולסבול מבעיות רפואיות שונות.

8. לטענתו מחלת הריאות ממנה הוא סובל הינה תוצאה ישירה של עבודתו במפעל, הכוללת חשיפה אינטנסיבית יומיומית לחומרים כימיים מסוכנים ואבק כתוצאה משיוף, הרכבה והדבקה.

דיון והכרעה
9. במסגרת תצהיר עדותו הראשית כאמור, ציין התובע כי כאשר עסק במלאכת השיוף נחשף לחומרי צבע ואבק רבים ומסוכנים לרבות דבק מגע 407, חומרי ניקוי ועבודה עם ספוג (חיתוך ספוג).

10. בהודעתו בפני חוקר המוסד תאר התובע את עבודתו כדלקמן:
" עבדתי במחלקה להרכבת אוטובוסים. במסגרת העבודה היה עלי לעבוד עם טינר לניקוי לוחות פח, הייתי צובע עם צבע פרמייר מדובר בצבע שמתייבש מיד. הייתי חותך ספוג לאיטום האוטובוס בגג למניעת רעשים.. הייתי צריך לחתוך אותו במסור חשמלי. ביום הייתי מרכיב לפחות לשני אוטובוסים את הספוג בגג, במשך כל היום הייתי משתמש בדבק מגע לעבודה שוטפת.
אני נמצא בליין שבו עבדו על מינימום 7 אוטובוסים, בסמוך אלי היו פועלים שעבדו על פיברגלס הם היו חותכים אותו במקום. היו מצבים שאני הייתי מרכיב את הספוג ובאותו אוטובוס היו עובדים עם בפיברגלס....
מדובר במבנה סגור עם חלונות. בצד אחד החלונות היו סגורים לגמרי ובצד השני פתוחים. לא היו מאווררים. ליד האוטובוס היינו שמים מאוורר שלנו..." .

11. לתצהיר עדותו הראשית צירף התובע אישור המעביד ולפיו עבד התובע 5 ימים בשבוע משך כ- 8 שעות + שעות נוספות וכי במסגרת עבודתו עם דבק מגע 407 וחומר ניקוי וכן עבד עם ספוג (חיתוך ספוג). כמו כן אישר המעביד כי במחלקה עצמה עובדים עם פיברגלס אבל ציין כי התובע לא עבד עם פיברגלס באופן ישיר (נספח א' לתצהיר).

12. אף במסגרת חקירתו הנגדית חזר התובע וציין:
"אני פרוצדורה שלי הולכת ביחד עם הפרוצדורה עם האדם שעושה כיפה לאוטובוס וכשהוא מרכיב כיפה לאוטובוס אני מרכיב גג באוטובוס".

כאשר טען ב"כ הנתבע כי הפיברגלס מרכב בתבניות קיימות ורק לעיתים רחוקות נדרש שיוף- הכחיש זאת התובע בתוקף. (עמ' 1 לפרוט' ש' 23 -27).

13. לטענת הנתבע אין כל ראיה הקושרת בין מצבו הרפואי של התובע ו/או התפטרותו לתנאי עבודתו. כמו כן טוען ב"כ הנתבע כי העובדה שהמסמכים הרפואיים שהוצגו הינם משנת 2009 בעוד התובע סיים עבודתו במפעל בשנת 2006 מצביעה על כך כי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לעבודה.

בנוסף מפנה ב"כ הנתבע למסמכים רפואיים בהם מתואר התובע כמעשן כבד, כאשר אין ולו באחד ממסמכים אלו אזכור לעבודת התובע.

מנגד טוען התובע כי טרם החל בעבודה המדוברת, כבר שהה עשר שנים בארץ וחרף היותו מעשן כבר אז מעולם לא התלונן על בעיות רפואיות כלשהן. גם במסגרת בדיקתו על ידי ד"ר סרור הרופאה התעסוקתית, עם תחילת עבודתו במפעל, אמנם ציינה האחרונה כי התובע מעשן כבד וכי הינו סובל מהחמרה בשיעול אך בסה"כ מרגיש טוב וללא תלונות, ולראיה הרופאה אישרה העסקתו במפעל. (נספח ב' לתצהיר התובע וכן תיעוד רפואי שסומן נ/1).

לעניין זה טען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי ד"ר סרור אישרה לתובע לעבוד במפעל היות שאין שם בעיה של אבק וכי אילו הייתה קיימת בעיה של אבק, אין סיכוי כי לאור מצבו הרפואי וההחמרה בשיעול הייתה מאשרת העסקתו- טענה זו לא הוכחה ואף הטענה כי במחלקה בה עבד התובע לא בוצעו כמעט בכלל פעולות של חיתוך פיברגלס ושיופו לא נתמכה בכל ראיה שהיא. כאשר יש לזכור כי המעביד אישר כי במחלקה עצמה עובדים עם פיברגלס (מבלי שתיאר באיזה סוג עבודה מדובר).

במצב דברים זה, בו גרסת התובע בדבר תנאי עבודתו ואופייה, לרבות חשיפתו לחומרים השונים ולאבק- לא נסתרה, הואיל והמדובר בשאלה רפואית מובהקת. סבורים אנו כי חרף פער הזמן שבין סיום עבודתו של התובע במפעל לבין התיעוד הרפואי, יש למנות מומחה רפואי אשר יחווה דעתו באשר לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין המחלה ממנה הוא סובל כיום (תוך התחשבות בפער הזמן האמור) ומה מידת ההשפעה של העובדה ביחס לגורמים אחרים על מצבו הרפואי הנוכחי (כגון העובדה שהתובע מעשן כבד).

החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ב"כ הנתבע יזמין את החומר הרפואי.

לעיון ביום 20.4.12.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

מר בני זוהר
נציג עובדים

שמואל טננבוים,שופט
סגן נשיא

מר שלמה קוגן
נציג מעבידים

1 מתוך 4