הדפסה

איזנברג ואח' נ' בנק דקסיה ישראל בע"מ ואח'

מספר בקשה:12
בפני
כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט

מבקשים

1.רות הילל
2. ברק שנהב
3. יהודה שנהב
4. אילה זמרוני
5. דביר כצמן
6. בועז זלצמן
7. יונה איזנברג
8. עמיאור וינוקור
9. מרים לילינטל

נגד

משיבים

  1. בנק דקסיה ישראל בע"מ
  2. Dexia Credit Local

3.מרכז השלטון המקומי ע"ר

החלטה
1. הבקשה לעיכוב הליכים וסילוק על הסף, נשוא ההחלטה, הוגשה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שהגישו התובעים שבכותרת.
התובעים, המתארים עצמם כבעלי מניות המיעוט, מבקשים אישור לשמש תובעים ייצוגיים בשם בעלי מניות המיעוט ועותרים ל"סעד למניעת קיפוח, סעדים הצהרתיים, צווי עשה" ובין עילות התביעה המצוינות בכותרת הבקשה "קיפוח בעלי מניות המיעוט...".
המשיבים 1, 2 - בנק דקסיה ישראל בע"מ (להלן: 'הבנק') ו-Dexia Credit Local (להלן: 'דקסיה') מבקשים לסלק את התובענה על הסף ו/או לעכב את ההליכים בתובענה עד לסיום ההליכים בת.א. 6395-08-07 שפירא ואח' נ' Dexia Credit Local ואח' (להלן: 'תביעת שפירא') המתנהלת בבית המשפט המחוזי מרכז; לטעמם אין מקום להדרש לתובענה כלל ויש לסלקה על הסף שכן היה על התובעים בתביעת שפירא לכלול את כל הסעדים המתבקשים בתביעה שבפני (בהתאם לתקנות 44, 45 לתקנות סדר הדין האזרחי) מאחר שהעילות מתייחסות לאותה קבוצת בעלי מניות (מיעוט) ולחלופין עתרו לעיכוב ההליכים בתובענה זו עד החלטת בית משפט המחוזי מרכז, שקביעותיה עשויות להיות רלוונטיות לתובענה ויש בהן להשפיע על זכויות התובעים בתובענה זו ואף ליתר את ההליכים כאן.

2. ענינה העיקרי של התובענה הוא "מבנה ההון הייחודי של החברה, הכולל מספר סוגי מניות להן נלוות זכויות שונות" (מצוטט בע"א 5109/09 ומתואר בסעיף 3 לכתב התביעה) כך שהגם שהמשיבים מחזיקים במניות המייצגות פחות מאחוז אחד מהון המניות ה ם מחזיקים בפועל ב- "51% מזכויות ההצבעה והשליטה והזכות למנות את כל הדירקטורים" (סעיף 6 לתביעה) ובכך מוקנית להם עדיפות לא סבירה בשליטה בחברה.
את מבנה ההון הייחודי של החברה תאר המשנה לנשיא, כבוד השופט א' ריבלין בע"א 5105/09 (ערעור על החלטת בית משפט מרכז בתביעת שפירא):

"2. חברת אוצר השלטון המקומי בע"מ (להלן: החברה) היא חברה ציבורית העוסקת במתן אשראי לרשויות מקומיות. מבנה ההון בחברה כולל שני סוגים עיקריים של מניות – מניות יסוד ומניות רגילות. מניות היסוד נחלקות לשלושה תתי-סוגים.
לפני הפרטת החברה, הוחזקו כל מניות סוג א' בידי המדינה, כל מניות סוג ב' הוחזקו בידי מרכז השלטון המקומי (המשיב 3 כאן – א.נ.ח), וכל מניות סוג ג' הוחזקו בידי חברה להשקעות של בנק לאומי לישראל, בנק הפועלים בע"מ ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנקים)... לפני הפרטת החברה, החזיקו המדינה והבנקים גם בחלק מהמניות הרגילות; יתר המניות הרגילות הוחזקו בידי הציבור הרחב.

3. על פי תקנות החברה (להלן: התקנון) מקנות מניות היסוד עדיפות בכל הקשור לשליטה בחברה. עדיפות זו מעוגנת בשני הסדרים עיקריים. האחד, הוא כי מניות היסוד מעניקות 51% מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית של החברה. כלומר, במנין הקולות באסיפה נחלקים 51% מהקולות בין כלל מחזיקי מניות היסוד, לפי שיעור ההחזקה היחסי בהם, ויתר הקולות נחלקים, באופן דומה, בין מחזיקי המניות הרגילות. השני, הוא כי הזכות למינוי דירקטורים בחברה מוקנית למחזיקי מניות היסוד בלבד... הסדר נוסף הקבוע בתקנון – שהינו בעל חשיבות לענייננו – הוא כי מחזיק מניות יסוד אשר מעונין להעבירן לאחר, נדרש להעניק זכות סירוב ראשונה למחזיקי מניות אחרים. דהיינו: מניות יסוד יועברו לגורם אחר מלבד המדינה, מרכז השלטון המקומי והבנקים, רק אם אלה סירבו לרכוש את מניות היסוד שהוצעו למכירה...

4. ביום 26.7.1998 החליטה ועדת השרים לענייני הפרטה על הפרטת החברה. המדינה והבנקים החליטו לשתף פעולה ולהציע למכירה מניות בכמות המתאימה ומן הסוג המתאים על מנת שהרוכש יקבל את השליטה בחברה, וכך תגדל התמורה שיקבלו עבור מניותיהם... בסמוך לכך, בתאריך 29.7.1999, כרתו המדינה והבנקים הסכם לשיתוף פעולה כדי למכור ביחד את כל מניות החברה המוחזקות על ידם לרוכש אחד ... לאחר פנייה פומבית לקבלת הצעות וניהול משא ומתן, החליטה הוועדה המשותפת לבחור במשיבה 1 (להלן: דקסיה) כרוכשת. בהתאם לכך, ביום 5.2.2001 העבירו המדינה והבנקים את מניותיהם בחברה, הן מניות היסוד הן המניות הרגילות, לרשות דקסיה בתמורה לתשלום בסך 71,441,675 ₪ (להלן: עסקת הרכישה). בתום עסקת הרכישה החזיקה דקסיה ביותר מ- 50% מזכויות ההצבעה בחברה ובזכות למנות שבעה חברי דירקטוריון מתוך אחד עשר....".

3. ביום 19.5.02 הוגשה בקשה לתובענה ייצוגית – היא תביעת שפירא (6395-08-07).
המבקשים בתביעת שפירא בקשו לייצג את כלל בעלי המניות של הבנק בעת ביצוע עסקת הרכישה (כהגדרתה בע"א 5105/09), למעט המדינה והבנקים.
המשיבים בתביעת שפירא הם אותם משיבים כמו בתובענה דנא.
בתביעת שפירא נטען כי עסקת הרכישה חייבה את המשיבים להציע הצעת רכש מיוחדת מאחר שהתמלאו התנאים בסעיף 328 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (שהיה בתוקף בעת ביצוע עסקת הרכישה ולפני תיקון מספר 3 לחוק החברות) ולא למכור את מניותיהם בדרך שבה בוצעה העסקה, דרך המהווה פגיעה בבעלי המניות האחרים ומשכך נתבקש סעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, נזק מיוחד לכל אחד מיחידי התובעים בגין הפרשים בשווי המניות שהם מחזיקים לעומת שווי המניה המשקפת פרמית שליטה וכן בקשו להצהיר כי המניות שרכשה דקסיה הן מניות רדומות .

4. ביום 26.4.09 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אסתר שטמר) את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית לאחר שקבע כי עסקת הרכישה לא חייבה הצעת רכש מיוחדת.

5. על פסק הדין הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 5105/09), וביום 17.6.12 קבל בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי עסקת הרכישה חייבה ביצוע הצעת רכש מיוחדת לכלל בעלי המניות, בהתאם לסעיף 328 לחוק החברות, והורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז "על מנת שיבחן אם יש סיכוי סביר למתן סעד לקבוצת התובעים בתביעה הייצוגית..." בהעדר בסיס עובדתי לנזק הנטען כי נגרם לתובעים בגלל שעסקת הרכישה בוצעה ללא הצעת רכש, וכך קבע:
"..מי שרצה להחזיק ב- 45% מזכויות ההצבעה בחברה באותה עת, חייב היה לבצע את הרכישה על-ידי פניה לכל בעלי המניות בהצעת רכש מיוחדת. מחדלה של דקסיה לעשות כן, הפר את חובותיה לכלל בעלי המניות והפלה בין המדינה והבנקים לבין יתר בעלי המניות."

6. הבנק ודקסיה, הגישו בקשות לקיום דיון נוסף בהחלטת בית העליון (דנ"א 6149/12 ודנ"א 6155/12), בקשות שנדחו ביום 3.1.13 על ידי המשנָה לנשיא, כבוד השופטת מרים נאור. משנדחתה הבקשה לדיון נוסף תקפה החלטת בית המשפט העליון בע"א 5109/09 שהורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי מרכז "שיבחן אם יש סיכוי סביר למתן סעד לקבוצת התובעים בתביעה הייצוגית...".

7. והתביעה דנא? זו הוגשה ביום 1.12.11, בטרם פסק הדין בע"א 5105/09.
התביעה הוגשה על ידי התובעים המבקשים לייצג את בעלי המניות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב ה"מהווים מיעוט מקופח בחברה..." נגד הבנק, דקסיה ומרכז השלטון המקומי.
מעיון בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית עולה כי עיקר טענותיהם מופנות להתנהלות לא תקינה, עד כדי התנהלות בניגוד להוראות חוק החברות וחוק הבנקאות, של המשיבה 1 הנשלטת ע"י המשיבות 2, 3 ומתנהלת לטובת בעלי השליטה ומהווה "קיפוח חמור של בעלי מניותיה מן הציבור ותוך הפרת חובותיהם ..." (סעיף 8 לבקשה). בתביעה הייצוגית (ככל שתאושר) מבוקש להצהיר בין השאר כי בחברה יש דבוקת שליטה וכי התנהלות בעלי המניות המחזיקים בשליטה באמצעות מיעוט מניות המקנות להם זכויות עדיפות היא התנהלות המקפחת את בעלי המניות; בכתב התביעה נטענו טענות שונות אשר להתנהלות המשיבות (באמצעות הדירקטוריון שהן מינו) אשר לפי הנטען, מנצל ות את עדיפותן מכוח המניות המקנות להן שליטה ומקפחות את המיעוט - הכל כמתואר בתביעה המונה רשימת סעדים הצהרתיים, שביניהם הצהרה כי מבנה ההון בבנק מהווה "קיפוח בעלי המניות", כי קבלת ההחלטות בחברה היא לטובת בעלות השליטה ולא לטובת כלל בעלי המניות, כי ההחלטות התקבלו בניגוד למתחייב מהיותן 'בעל ענין' בהחלטה, כי החלטות התקבלו בניגוד להוראות חוק החברות וחוק הבנקאות, כי נושאי המשרה בבנק מפרים חובתם כלפי בעלי המניות מהציבור וכי הבנק אינו מממש את התחייבותו להשוואת הזכויות במניות החברה, ועוד שורה של הצהרות שכולן נובעות מאותן עובדות ומאותה נקודת מוצא כי מבנה ההון החריג של החברה והזכויות הנילוות למניות מהווים קיפוח.
התובעים עתרו לסעד חלופי - מתן צו המורה לבנק ו/או לבעלי השליטה לרכוש את מניות התובעים ו/או מניות כלל מחזיקי המניות מקרב הציבור, בהתאם למחיר המוסכם בין הצדדים או לפי "הערך המאזני של המניות".

8. בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, (אליה הגיעו מטעמים פרקטיים), סוכם "להשהות" ההליכים בתביעה זו עד למתן החלטת בית המשפט העליון בע"א 5105/09, ומשזו ניתנה ובינתיים אף נדחו הבקשות לדיון נוסף – נדרשת החלטה בבקשה זו, כדי להמשיך (או לא) את הדיון בתובענה שהוגשה.

9. טענות הבנק ודקסיה (שי כונו למען הנוחות: "המבקשים") דומות, ועיקרן בטענה כי הדיון בתביעה זו מבוסס על המצב העובדתי הקיים, ערב ההכרעה בשאלה האם תביעת שפירא תאושר כתביעה ייצוגית. לטענתם, ככל שתאושר תביעת שפירא, ישתנה המצב העובדתי בעניינים הרלוונטיים להכרעה בתביעה שבפני. כך, אין לדעת האם יקבע בית המשפט כמימצא כי הסנקציה הקבועה בחוק - 'הרדמת המניות' כולן היא הסנקציה שיש להפעיל או יבחר בסנקציה אחרת. ככל שבית המשפט בתביעת שפירא יורה על 'הרדמת המניות', ישתנה המצב העובדתי הרלוונטי לתובענה שבפני: בהעדר כוח הצבעה למניות שלכאורה גורמות ל'קיפוח המיעוט', ומאחר שמדובר באותה קבוצת תובעים מבין ציבור מחזיקי המניות הרגילות, הרי ממילא תתייתר התובענה הייצוגית דנא.
עוד טוענים המבקשים כי אחד מהסעדים המבוקשים בתובענה זו היא להורות לבנק או לבעלי השליטה לרכוש את מניות התובעים ו/או את מניות כלל הציבור ואולם גם שאלה זו עשויה לקבל מענה בתביעת שפירא או למצער יקבעו שם ממצאים רלבנטיים להליך שבפני, שכן בתביעת שפירא מבוקש פיצוי בגין אי ביצוע הצעת רכש מיוחדת, פיצוי שלכאורה מחייב בדיקת ערך המניות. בנסיבות אלו, קיום שני ההליכים במקביל עלול להביא לקביעות סותרות של שני בתי משפט הנדרשים לאותן שאלות – משפטיות ועובדתיות.

טענות המשיבים
המשיבים מתנגדים לבקשות ולטענתם אין כל קשר בין שני ההליכים, שכן תביעת שפירא מתייחסת ל"נקודה רגעית אחת" בה רכשה דקסיה את השליטה בבנק שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת כמתחייב בחוק, ובנקודת זמן זו קבוצת התובעים בתביעת שפירא אינה זהה לקבוצת התובעים כאן גם אם "ייתכן וקיימת חפיפה מסוימת ביניהם", לעומת זאת התביעה דנא עוסקת ב"קיפוח בעלי המניות של המשיב 1 (הבנק - א.נ.ח) בתקופה שמאז נרכשה השליטה במשיב 1 ע"י המשיבה 2 (דקסיה– א.נ.ח)" וכוללת טענות להתנהלות דקסיה כחברה ציבורית מאז; כן נטען כי תביעה זו אינה כוללת סעדים כספיים וכי "מטרת ההליך היא להסדיר את דרך התנהלות המשיב 1 (הבנק) כחברה ציבורית, בהתאם לדין", ומכל אלה סבורים התובעים כי אף אם יעתר בית המשפט לכל הסעדים המבוקשים בתובענה דנא לא יהיה בכך כדי לפגוע/להשפיע על הסעדים המבוקשים בתביעת שפירא ולהיפך – גם אם יינתן סעד במסגרת תביעת שפירא הדבר לא "יפתור את השאלות המשפטיות העולות במסגרת הליך זה...".
לטענת המשיבים, ככל שיקבע כי יש לפצות את התובעים בתביעת שפירא, הרי שרק מי שהיה בעל מניות בעת עסקת הרכישה יהיה זכאי לפיצוי ואין בכך לרפא את הפגמים בהתנהלות הבנק לאחר עסקת הרכישה, וממילא לא ניתן מענה לטענות הקיפוח ואי יישום ההתחייבות לשינוי מבנה החברה.

להכרעתי
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשות, בתגובות ובתשובות על נספחיהן, ראיתי לעכב את התובענה דכאן, עד הכרעה סופית וחלוטה בתביעת שפירא שכן אני סבורה כי להכרעה שתנתן בתביעת שפירא עשויה להיות השלכה ישירה על התביעה דנא ואפילו קיימת אפשרות שתוצאת פסק דין חלוט, תייתר את ההליכים כאן.
בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ- חברה לבנין ולהשקעו בע"מ נ' חייא סתם,פ"ד מב(1), 541, נאמר כי :
"מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה.
במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר."
נראה כי הדברים מתאימים לענייננו, ואני סבורה כי הנסיבות מחייבות להמתין לפסק דין בתביעת שפירא.

כאמור, הוחזר הדיון בתביעת שפירא לבית המשפט המחוזי מרכז לאחר שבית המשפט העליון קבע בע"א 5105/09 כי היה על המשיבים לבצע הצעת רכש מיוחדת לכלל בעלי המניות, וכי עסקת הרכישה התבצעה בניגוד לסעיף 328 לחוק החברות, וכלשון המשנה לנשיא כבוד השופט א' ריבלין בע"א 5105/09 הנ"ל:
"לאחר בחינת לשון החוק והפרשנות הראויה לו הנלמדת בין השאר גם מתכליתו, נראה כי לא נמצאה כל סיבה להחריג את המקרה דנן מתחולת החוק ולפטור את דקסיה מפניה בהצעת רכש מיוחדת.
23. כאמור לעיל, מבנה ההון הייחודי של החברה, הכולל מספר סוגי מניות להן נלוות זכויות שונות למדי, אינו יכול להצדיק את הימנעותה של דקסיה מפניה בדרך של הצעת רכש. לכל היותר, מבנה הון זה איפשר לדקסיה להציע מחירים שונים למחזיקים בסוגי המניות השונים – וזאת תוך הקפדה על הצעת מחיר מקביל לכל סוג וסוג על-פי מאפייניו. גם עובדה שתקנון החברה קבע כי בעלי מניות היסוד מחזיקים בזכות סירוב ראשונה על העברת מניות אלו, אינה מצדיקה את התנהלותה של דקסיה... מי שרצה להחזיק ב-45% מזכויות ההצבעה בחברה באותה עת, חייב היה לבצע את הרכישה על-ידי פנייה לכל בעלי המניות בהצעת רכש מיוחדת. מחדלה של דקסיה לעשות כן, הפר את חובותיה לכלל בעלי המניות והפלה בין המדינה והבנקים לבין יתר בעלי המניות".
קביעה זו של בית המשפט העליון מהווה ממצא שהשלכותיו רלבנטיות להליך דנא.
בסעיף 333 לחוק החברות מצויה התרופה למחדל - מניות שנרכשו בניגוד להוראות 328 לחוק החברות "לא תקנינה זכויות כלשהן ותהיינה מניות רדומות, כמשמעותן בסעיף 308, כל עוד הן מוחזקות בידי הרוכש."
וקובע כבוד המשנה לנשיא, השופט ריבלין, כי "סעיף 333 לחוק החברות קובע את שני הסעדים האפשריים במקרה של רכישת מניות בניגוד לדיני הצעת הרכש המיוחדת – סעד של הרדמת המניות וסעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה".
מכאן, שפסק הדין בתביעת שפירא עשוי לשנות בפועל את מבנה ההון של החברה (ככל שיורדמו המניות) או למצער את השליטה בה, שכן ככל שייקבע שם כי המניות שנרכשו בדרך שאינה הצעת רכש מיוחדת הפכו למניות רדומות, לא תוכל הרוכשת (דקסיה) לממש את הזכויות הנילוות למניות, וממילא תבחן טענת הקיפוח בהליך שבפני, באור שונה (ככל שיהיה מקום לכך), שהרי אין להתייחס עוד למניות שנמכרו לדקסיה כמקנות את אותה שליטה נטענת לאור השינוי בפועל של זכויות ההצבעה הצמודות למניות דקסיה בבנק (גם אם הון המניות בבנק לא ישתנה).
לא רק זאת אלא שגם הסעדים בהליך שבפני, יבחנו לאור קביעותיו של בית המשפט בתביעת שפירא, והסעדים שיבחר להעניק, ככל שייעתר לתביעה. כך, אם יחליט בית המשפט להיעתר לבקשה להצהיר על המניות כמניות רדומות, תדרשנה הוראות אופרטיביות ביחס לדרך ניהול עניני החברה בעתיד, מי יבחר את הדירקטורים שהזכות לבחור אותם נתונה בידי בעלי מניות שמניותיהם 'הורדמו'.
מכאן, ככל שהמניות יורדמו ותשתנינה זכויות ההצבעה הרי שלטענות התובעים או לפחות לחלק מהן, לא תהיה עוד רלוונטיות ואף חלק מהסעדים ואולי אף עיקרם כלל לא יהיו רלבנטיים בעיקר לנוכח העובדה כי חלק ניכר מהסעדים ההצהרתיים המבוקשים בתובענה דנא צופים פני עתיד ולא ניתן לתת כל החלטה לגבי התנהלות עתידית בחברה בהעדר מידע מי הוא בעל השליטה.
להוסיף כי במסגרת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מעלים המבקשים שורה של "שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה" (סעיף 30 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית), ולכאורה נראה כי הכרעת בית המשפט בתביעת שפירא אשר 'לזכויות קבוצת המיעוט' תהווה "פלוגתא פסוקה" בכל העניינים האלו בהליך שבפני, מה שכמובן, מחייב, המתנה להכרעת בית המשפט המחוזי מרכז, בסוגיות אלו, שאם לא כן, מתעורר החשש להכרעות סותרות.
מכל אלה אני סבורה כי הקשר בין תביעת שפירא לבין ההליך דנא הוא קשר הדוק וכי לא אוכל לקדם את התביעה כאן בטרם הכרעה חלוטה שם, בין שבית משפט יחליט שם לתת סעד של הרדמת מניות שאז יישמט הבסיס לטענת הקיפוח ועמו הבסיס לסעדים צופי פני עתיד המבוססים על מצב זכויות ההצבעה הקיים עתה בטרם מתן פסק הדין בתביעת שפירא, ובין שיחליט לתת סעד של פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה, ובגין נזק מיוחד של בעלי המניות, ואז יש רלוונטיות לקביעתו בדבר שווי המניות שכן בעניננו מבוקש סעד של רכישת המניות כסעד חלופי.

12. בהתאם לפסיקה "הרעיון העומד מאחורי הכלל של 'ענין תלוי ועומד' הוא כפול – מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית המשפט.... כאשר השאלה מרכזית בשתי התביעות היא זהה" (ע"א 9/75 אל עוקבי נ. מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 480).
כך גם קבעה הפסיקה כי בבוא בית משפט להתייחס לבקשה לעיכוב הליכים מחמת 'הליך תלוי ועומד' עליו לשקול שאלות של "יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חיסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות וכיו"ב" (רע"א 3765/01 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ. אליעזר קפלן [28.1.02]).
"לאור העובדה כי מדובר בבקשה שבשיקול דעתו של בית המשפט, ולאור השיקולים המנחים מאחורי הכלל, בית המשפט קבע כי אין זה הכרחי כי תהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים שעשויים להיות נדונים בשתי התביעות (ר' פס"ד אל עוקבי שנזכר לעיל ורע"א 2733/07 עמירון סי. טי. אל. מימון והשקעות נ. וולך..." (תא (ת"א) 34740-05-12 דברי כבוד השופטת רונן) וגם אין צורך כי תהיה זהות מוחלטת בין כל הצדדים לתובענה, אני סבורה כי פסק דין בתביעת שפירא עשוי להפוך את התביעה דנא או חלקה למיותרת, ו"אין להכביד על בתי משפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן – שני בתי משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות" (ע"א 9/75 הנ"ל), ומשכך הן מטעמי יעילות משפטית ובעיקר מאחר שאני סבורה כי תוצאות תביעת שפירא רלוונטיות לתובענה כאן ראיתי לעכב את ההליכים עד לאחר מתן פסק דין חלוט בתביעת שפירא.

13. לפני סיום, אבהיר כי לא נעלמה מעיני בקשת המבקשים לסילוק התביעה דנא על הסף, מחמת ההליך שמתנהל בבית משפט מרכז ומחמת העובדה כי על התובעים שם (שמבקשים לייצג את כל מחזיקי המניות הרגילות) היה לכלול את כל העילות במסגרת אותה תביעה, שכן מדובר באותה תשתית עובדתית ובאותה קבוצת בעלי מניות.
ראשית לציין כי לא ראיתי להשתמש בסעד כה מרחיק לכת של סילוק על הסף שכן המבקשים בשתי התביעות (לפחות בחלקם) הם מבקשים שונים ואין מקום לקבוע, בודאי לא בשלב מקדמי זה, כי תובע ייצוגי אחד חייב לתבוע את כל העילות האפשריות בשם הקבוצה, ממילא נראה כי התובעים בתביעת שפירא הם לאו דווקא אותה קבוצת בעלי מניות להן עילות זהות, ומאחר ש "למצב העובדתי והמשפטי, כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן, וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף ..." ( ע"א 335/78 יוסף שאלתיאל ואח' נ. אריה שני ואח' פ"ד לו (2) 151, 335/78).

למקרא כתבי הטענות, הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וכן טענות הצדדים במסגרת הבקשות שלפני כלל לא שוכנעתי שעילות התביעה בתביעת שפירא ובתביעה דנא זהות, עילת התביעה בתביעת שפירא עוסקת בעסקת הרכישה שבוצעה שלא בדרך של הצעת רכש מיוחדת והסעד הנתבע שם הוא פיצוי בגין הפרת הוראת סעיף 328 לחוק החברות, לעומת זאת עקרן של עילות התביעה בתביעה דנא הן טענות לקיפוח המיעוט ממועד ביצוע עסקת הרכישה.

בשלב מקדמי זה, לא ניתן לקבוע כי עילת התביעה דנא חסרת סיכוי שכן טענות התובעים במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית טעונות בירור משפטי מעמיק – בירור שהיקפו ומידתו יושפעו, בין היתר, מפסק הדין הסופי שיינתן בתביעת שפירא.
כך למשל, גם אם יורדמו מניות דקסיה במסגרת תביעת שפירא, יכול וטענות התובעים המתייחסות לפרק הזמן שמיום עסקת הרכישה ועד ליום הרדמת המניות תהיינה רלבנטיות (הגם שסעדים צופי פני עתיד כבר לא יהיו רלבנטיים) וזאת כמובן בלי לקבוע מסמרות בעניין.
בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

14. סיכומו של דבר, אני מעכבת את ההליכים בתובענה זו מחמת 'הליך תלוי ועומד' עד פסק דין חלוט בתביעת שפירא.
לא ראיתי לחייב בהוצאות הבקשה, ונראה כי ראוי להביא הסוגייה בסיום ההליכים.

(הערה: ההדגש בציטוטים אינו במקור – א.נ.ח).

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.